The post מעשה בטבעת appeared first on מרכז הילה.

אנחנו רוצים להתחיל מהתחלה ולאמר לכן שבאתן הנה, וכמוכן כל בני האנוש על פני הכדור היפה שלכם ,באתם הנה בכדי לחיות ביחד, זאת אומרת באתם להצליח ולצלוח מערכות יחסים קלות, ברורות, זורמות, כבדות וקשות ומכאיבות. אם תביטו בחייכן הפרטיים, תוכלו להבחין שיש יותר מהטוב, מהפשוט, מהמותאם לכן מאשר מזה שפחות.

אנו טוענים שמבחינה מספרית יש יותר אנשים בחייכן שכיף לכן איתם מאשר אותם אנשים שלעיתים אפשר לספור אותם על כף יד אחת אבל הכף יד הזו צובעת וחונקת את כל מה שיש. אתם יכולים לראות שאותן מערכות יחסים לא נוחות, אולי בלשון המעטה, מייצרות כל כך הרבה אנרגיה בחיים שלכם שלעתים לא מאפשרות לכם להתרווח לאותן מערכות יחסים שנוח וקל ונעים לכם. זה מתאים גם לתפישה הקודמת שבקושי צריך לטפל ,יש לשים פוקוס על הקושי, אבל זו לא השאלה.

אנו באנו לאמר לכן כנשים אל נשים שדווקא בתדר האמהי נוכחת המהות אפילו במילה, ובמהות הזאת נוכחת ידיעת המקום. ידיעת המקום מדברת על כך שיש לכולם מקום בלב שלכן, וכשיש לכולם מקום זה פתאום נעשה אפשרי ,והפלונטר הזה שנגמרו הכלים ואי אפשר למצוא את קצה החוט, בהתרחבות של המקום יש הבנה שלא צריך כלים, ואפילו לא צריך להתיר את הפלונטר כי הוא לא אפשרי, העניין שלחזור ולדוש ולדון ולהבין ולהכות במקומות העבריים בטעויות שכל כך בוטות, זה רק כאין וכאפס מהפלונטר כולו. אף אחד בקיום שלכן שאיתו קשה לכן היום זה לא מפגש ראשוני, ואותה אמא ואותה חברה ואותו אח ואותו בעל, זו לא פעם ראשונה לכן ואל תנסו לפרום את הפלונטר כי זה לא אפשרי. כנשים אל נשים, חיים שלמים אתם יכולים להעביר בלחטט ולהבין ולפרוס והראש והשכל, זה רק קצה הקרחון, אם אתם מכירים את האמת של הקרחון כל מה שנמצא מתחת למים הוא בלתי נראה, לא תוכלו להגיע לתוצאה כי אין תוצאה, לכן אנו אומרים: מה קורה כשאתם לוקחים את האור- את הלהבה הקטנה שלכם ומניחים על הקצה של החוט של הפלונטר ונותנים לה להמיס ולחתוך? היא חותכת, בנוסף יש לכם את כלי המספריים המשולבים שלכם, אבל אנו מדברים איתכם דווקא על האור שלכם, ואז נשאר לכם חלקיק קטן ואיתו אפשר לשזור צמה משותפת, איתו אפשר לארוג באריגה עדינה את הרצון שלכם, וזה לא שלא יהיו קשיים בדרך, אתם פשוט לא תקראו להם קשיים ,תעשו עוד כמה עיניים באריגה, בסריגה, ברקמה שלכם ותיצרו חוט שעובר הלאה, שלא נתקע על עין, ובוודאי שלא חוזר אחורה, ותבינו שהחוט השזור הזה יש לכן חלק בו, כי אתן ממקומכן, נשים מוארות, יודעות את תבונת הלב, היא לא במילים ולא במעשים, היא בנוכחות, היא גם לא קולטת דרך מילים ומעשים אלא באהבת הלב, במקום הזה שהוא מוכן ללא תנאי.

ובהתקרבות הזו שלכם אתם קרובים יותר לבריאה, לבורא. בני אנוש מייצרים גם דברים איומים שכאילו אין להם לכאורה מחילה, והבריאה חומלת, כי לכולכן כנשים יש את פתח החמלה, והחמלה היא המקום שבא מתוככן, הוא המקום שלא נמצא בעבר ולא בעתיד רק כאן ועכשיו ,ומבין שהשותפות הזו היא הזדמנות, לחתוך את החוט ולהוציא אותו מלבכן זו טעות! הוא גם לא יצא, להמשיך ולייצר מאמץ זה גם כבר לא יעבוד , ההרגשה שעם אותו אדם שלבנו כבד עליו, המקום הכי כבד וכואב להרגיש שהמשקולת הזו דווקא פותחת את הידים שלנו לחיבוק ,ומתוך הלב שלנו ששם נמצאת המשקולת הזו עוטפים את המשקולת בחיבוק, זה קשה בהתחלה אבל ככל שמסכימים להרפות, רואים איך המשקולת הכבדה הזו הופכת להיות עגולה ולאט לאט נמסה, כי החיבור הוא בין שני הניצוצות, בין לב ללב בין מה שבין, לא בין מה שמופרד, ורק כשיש את ההסכמה הזו מתרחשת התחברות וזו כל התורה כולה, זו החמלה וזו האהבה, זה מה שבאתן לעשות כאן – לאהוב, זה גם החיבור שלכן בעיקר אל הקשיים שלכן, להביט להם בעיניים לחבק אותם עד שיימסו בחום הלב.

The post כיצד לצלוח מערכות יחסים appeared first on מרכז הילה.

שלום לכם, קבוצה מאוחדת של פרטים ושותפות יחדיו. אנו כאן נוכחים אתכם במסע. המסע לא התחיל ב- 9.00 בבקר. המסע הפרטי שלכם אליכם כבר התחיל זמן רב והיום מלקטים חלק נכבד מהחלקים ומוכנים לעצור לרגע את המרוץ, את הרעש ולהיות בהקשבה אליכם. אליכם בפרטיות שלכם, בפנימיות שלכם, דרך גוף הידע, דרך ההסכמה לפנות את הזמן והמשאבים, לעצור את היומיום, להתרווח בכורסא, להיפתח אל עצמכם ואל השותפים.

מבורכים אתם. מבורכים עד מאוד בשל הזכות שלכם לא לברוח מעצמכם. מי יותר ומי פחות, חלק מחוויית החיים על פני הכוכב המופלא שלכם שזור בתקשור. תקשור – אותו חיבור עמוק, רחב, אינסופי, הוא חלק ממה שבאתם לחוות בחווית החיים הזאת.

אז אתם יחד איתנו, שותפים נפלאים, להמשך הדרך, להתכוונות הפנימית ללא תנאי, בהכוונה ובהקשבה. חברים יקרים, אתם כאן בזכות הבחירות שלכם, איננו מדברים אתכם על מפחי נפש ושיחות עמוקות שמערבבות את כל המוכר הישן והעתיק יחדיו. אנו מדברים על הפשטות, על לתרגם את זה לשפה הפשוטה, שפת החיים, שפת ההולכים בה. שפה שמתחדשת כל רגע ורגע.

שפה שמקולכם, של השותפים שלכם, של הדיאלוגים הפשוטים והמורכבים יחדיו, של אותו תדר שאתם מזמינים לחייכם, שיהיה יותר בקלות, בהבנה, בזרימה, שהרעשים שמסחררים ומבלגנים את ראשכם ירפו, יבוא מה שנחוץ ומה שלא – אפשר לשחרר.

שתבחרו בכם כמנהלים את חייכם, שתבינו שאתם הברואים היחידים על פני הכדור, זה נשמע הזוי אבל רק אתם פה בשביל עצמכם. אף אחד לא יכול לחיות את חייכם. אפשר לייעץ, להתייעץ, אבל הדיוק והדרך שייכת ל DNA שלכם, לאותו חוזה נשמתי שנקבע בדרך בין החוויה הקודמת לחוויה הזו. בפרק הזמן הזה בחרתם את אותו יעוד, את אותה דרך, אותן הכרויות, אותם פוטנציאלים, את אותו הֶ רְ גֶש תדרי שאיתו אתם רוצים לנהל את חייכם. ורוב בני האדם נוכחים בסטייה. סטייה – כי מה שעולה להם זה ההישג החומרני, שהוא לא פסול, דרך אגב, אבל הוא צריך לבוא עם תובנה הֶ רְגֶֶשית, אחרת הוא חסר ערך. גם להיות ראש ממשלה או מנהיג דגול ללאַה הֶ רְ גֶֶש של התפתחות ושמחת הלב – אינו שווה.

אז מה שבעצם אנו אומרים לכם: הקשיבו ללב שלכם. הקשיבו ללב שיודע. אותו ססמוגרף פרטי, אנושי, שמוטבע בכל אחד מכם. הוא זר לאחר, אבל הוא ידוע לכם. אל תנסו להעתיק ססמוגרפים. אל תנסו להתאים לאותן כותרות שמתאימות לכלל. לפעמים זה מתאים. אל תשברו מסגרות, אבל התאימו את עצמכם למידותיכם, למידה שלכם היום, בצמצום רב לעומת מה שבחרתם להיות.

ואנחנו כאן שלובי ידיים מחבקים אתכם, מקשיבים לכם. אתם, ברואים יקרים, לא לבד, בכדי להיטיב עם חייכם, להביא ערך. ערך ליום יום, ערךַל הֶ רְגֶֶש, לתבונה, ובעיקר – מול כל ההשתאות שמסביב – לשמוח. אין תדר אחר מלבד שמחת הלב. שום דבר לא ישווה לו.

וגם נוכח מצבים לא פשוטים: כאבים, עצבויות, אובדנים, אכזבות, התדר של שמחת הקיום אינו נפגע. זה לא פשוט. זה דורש הקשבה, זה דורש הכוונה, זה דורש בעיקר בחירה. בחירה בלתי מתפשרת בכם. יום יום, שעה שעה להזכיר לנוכחות שלכם שאתם יודעים; לשאול, להתעניין, לראות פנימה מה מדבר שם. כל הידע נמצא אצלכם. היום אתם רק נזכרים בו, אתם לא ממציאים את הגלגל. אתם רק מתרווחים במקומכם, מי יותר ומי פחות ואומרים: הנה, אני יודע שאני יודע, גם אם זה בהבזקים, במצמוצים, יש שם משהו עמוק יותר שכמו מבקש לפרוץ החוצה, להתחדש, לרענן, באמת להיות במקומו.

זה לא הופך אתכם להיות אנשים אחרים, לא הופכים לנזירים באיזשהו מקדש רחוק ולא עושים תרגילים כאלה ואחרים אלא פשוט מקשיבים. מכוונים את האוזניים החיצוניות שלכם שיצאו מהלב. שיעבור שם הססמוגרף, שיהיה פתוח לחיבוק, שידבר את הלב. אין משהו אחר.

שם, בתוך ליבת הלב נמצא אותו DNA שאיתו הגעתם.

שם בהֶ רְ גֶֶש הזה, אין לו שום שם אחר והוא לא נסתר והוא לא מוחבא, הוא פשוט נוכח, כשאתם מזכירים לו להיות. נכון. לעיתים יש קצת אבק אבל זאת בדיוק ההתכוונות שלכם להקשבה, לראות מה יש, מה ניתן להפיק מהדרך ולשאול את השאלה הפשוטה שנשמעת הזויה וילדותית : מה בא לי. מה בא לי. זו תזכורת, ובדרך כלל אם ההקשבה נכונה והיא באה עם אותו רטט, ה"בא לי" הזה גם יכול להיות נוכח בחייכם.

אל תוותרו על עצמכם. אתם מאוד טובים לאחרים, מאוד יודעים לייעץ, מאוד יודעים לתת, אבל כל זה לא רלוונטי, לא שווה ואפילו לא מועיל גם לאחר אם לא נתתם קודם לעצמכם. אם לא התרחבתם, אם לא פיניתם לכם מקום להקשיב.

אז המסע המשותף שלנו שכרגע נוכח מרגש אותנו. מרגש אותנו בזכות שלנו להיות אתכם במקום המופלא הזה, בגילוי של ההיזכרות. אתם לא לבד. תזכרו את זה כל הזמן.

ודבר נוסף: תזכרו אתכם – לא במאמץ. מה שהולך במאמץ הוא לא מכוון אליכם. הוא מושאל, הוא מרוחק, הוא מכביד, הוא לא מביא פירות, אל תוותרו על הפירות שלכם. לא ביזע ובדמעות אלא בזכות היותכם ברואים מופלאים.

אנחנו רוצים בהזדמנות חגיגית זו של פתיחת הקורס לחבק אתכם חיבוק פשוט של היזכרות בשפע שנמצא איתכם. אנחנו חלק ממנו ויש עוד רבים כמותנו. הקשיבו לדברים שמגיעים אליכם. שימו לב לסימנים. שימו לב למה שמגיע. דברו איתו. ראו עד כמה אתם יודעים בלי ללמוד. בלי שמישהו אומר לכם. רק אתכם.

תודה לכם ושלום.

The post הלב כססמוגרף רגשי appeared first on מרכז הילה.

תוצאות אינן בעלות משמעות לכאורה, אלא הדרך, כמו שאתם יודעים ומכירים את אותן אמירות. אנו לא מדברים על האמירה שנאמרת השכם וערב, אנחנו מדברים על ההרגש. על האמירה להסכים להיות.

מדובר בזיק של תחושה פשוטה שיש בה השקטה נוכח הרעש. ריפוי נוכח הכאב.

נוכחות מול כל מה שנמצא מבחירה. משהו ראשוני מערסל ואוהב אתכם במקומכם. זה כל כך פשוט ובמקביל כל כך קשה להשיג. זה נראה שלעולם אי אפשר להגיע לאותו רטט שבין כה נוכח אצלכם. כשתחליטו שאתם בהרגש הזה – זה מה שיהיה. אין לו תפאורה מיוחדת, אין לו ריח מסוים, אין לו אפילו תחושה גופנית, כשהוא מגיע. אתם מחליטים היכן, מתי, כמה תהיו אתכם.

זה חמקמק, ועם זאת משלהב ומענג. חמקמקות שהיא כמו משחק תופסת. יש בו את הריגוש את התנועה, יש בו את הרגע הזה של להחליט האם לרוץ או האם להישאר.

לאיזה כיוון לפנות. מה בוחרים בשניית הנוכחות. היו במקביל התופסים והנתפסים של מה שבפנים ובחוץ. זה כל כך פשוט. נסו להתחבר לתדר הילדי הזה של "בא לי לשחק תופסת" ולהיות גם וגם.

אתם, ברואים יקרים ואהובים שלנו, קחו את האהבה שלנו – אהבת האור האלוהי המגיחה מכל כיוון, מכל ענן, מכל מקום, דמיינו את האור מגיע אליכם באותם רגעים שנדמה לכם שלא מואר. תקראו לו לאור, הוא מגיע. תזכירו לו, תבחרו באור שממלא את לבכם אליכם.

The post הזמנה לחיבור appeared first on מרכז הילה.

המפגש היה שילוב של היזכרות ממוקדת, היה שילוב של אפשור להתמסר דרך ההיזכרות, דרך ההרפיה, דרך הבטחון הפנימי של שיתופי הפעולה. בעשרים דקות קפצתם דרך, והדרך הזו היא אבן דרך עבורכם במסלול הבחירות. הגיע הזמן להסיר את אותם מכשולים שכל כך מפריעים לכם. אמרתם הבוקר "כואבים". כן, הם כואבים. אתם נופלים איתם, אתם יודעים שאפשר, ובכל זאת לפעמים כאילו "מתאבדים".

הדרך שלכם היא למעלה, ואתם משום מה הולכים לצדדים, לעוד מאותו דבר.

ההתרחבות טובה, אבל אתם רחבים מספיק, עכשיו השלבים שלכם הם לתפוס את התרמיקה ולעוף למעלה, עם כל הכובד שאתם נושאים בתוככם על גבכם בחייכם.

אינכם מתבקשים לוותר על מה שיש – זה יבוא תוך כדי תנועה, זה כיף, והחיבור שלכם הבוקר הזה אל אותן אחיזות, אל אותם ספקות, אל תנודת השמחה והריגוש, כל השלבים האלה ועוד הרבה אחרים הם חלק מ….. אבל כשרגע מניחים את כל מה שיש, נמצאת שם השאלה: מה אני בוחרת/בוחר, והעליה למעלה מותנית בשלב הזה בדבר אחד: בהסכמה לצמוח ולהגיד "כן, אני יכולה, אני יכול." כשאומרים את ה"כן" הזה, משחררים את אותן אבני נגף מהדרך, אבנים דוקרות, מפילות, כמו שאמרתם, והשביל שלכם פתוח.

תדמיינו את השביל לגן שלכם, הוא פתוח והגן שלכם מופלא, החומות הוסרו, המנעולים נפתחו, שפע הצבעים קיים, הגן של חייכם הוא קסום, אין צורך להעמיק לדמיין אותו, אתם יודעים, והגן מלא בכל טוב, הוא גדול, הוא אינסופי, הוא חדשני והוא מתחדש ומרגש ומתפתח. יש שם עצי פרי שמעולם לא טעמתם מהם, יש שם אנשים שמעולם לא פגשתם, יש שם חוויות מרגשות ומרטיטות ויש שם אתכם עצומים ומאושרים, בריאים ובוחרים, והכיוון עכשיו הוא לראות שכל אבן נגף, כל אדם שמכביד על חייכם, על המציאות היום יומית הוא מורה דגול, הוא בא לתת לכם את הדחיפה למעלה. ואותם מתנגדים אל מקומכם, אליכם – שאתם בראשם, אותם גזלני זמן – שאתם בראשם, הגיע הזמן להבין שאתם הזמנתם אותם, אתם יכולים גם שלא, אם תבינו שהמקור משחרר אותם ולהעצים את הטוב שבהם, אם תבינו, וההבנה חייבת להיות מהצד הלא עצלן, כי האוטומט הוא לא מבין, האוטומט מתכווץ ונסגר כשאנחנו מדברים אתכם על ההתפקחות וראיית המטרה של לצמוח למעלה, לכן לקחתם לכם פרוייקט אישי, כל הפרוייקטים שלכם הם צמיחה למעלה, הם להצמיח אתכם לטובתכם.

שימו לב כעת יחד איתנו תוך כדי המלל שלנו לאותן אבנים, לאותם אנשים, לאותן דמויות חיצוניות, כי הן משקפות משהו בכם, שנדמה לכם שהן לא נותנות לכם להתרומם, אולי שלא אוהבות אתכם מספיק, שלא רואות אתכם מספיק, שלא מקשיבות לכם, שלא רוצות את מה שאתם רוצים, שגוזלים מכם המון זמן והמון עשייה, הם מזכירים לכם אתכם, אתם מכירים את התאוריה הזו, אבל אנחנו אומרים לכם: זו הדרך לפרוש כנפיים, להתרומם מהנקודה שאתם נמצאים בה, מהנקודה שבחרתם להיות בה, והיא הרבה יותר רחבה מהפרוייקט עצמו. אבל צריך פרוייקט, כדי שיהיה מנוף, כדי שתהיה אמירה ברורה. כרגע בואו תראו לפחות שניים שלושה מתוך הסובבים החיצוניים שלכם שנדמה לכם שהם עוצרים אתכם, מקשים עליכם מלצמוח, מלהרגיש טוב, כאילו הפקדתם את הטוב שלכם בידיהם, כאילו זה תלוי בהם. בתאוריה אתם יודעים שזה לא כך, אנחנו אומרים לכם בצורה מאד ברורה, אל תנסו להבין את הפסיכולוגיה ואת התאוריה של העניין פשוט תחליטו שהם מתנה בשבילכם, הם מעוררים את החלק הזה בתוככם ותוותרו לו, כאילו תדליקו בו ניצוץ של אור ותגידו: הם לא רואים אותי מספיק , הדרך שלי לראות אותי זה להעצים את ה"לראות". וכשאתם תראו את עצמכם ותאהבו את עצמכם וכשתדעו שהפרוייקט שלכם הוא מופלא, כי אתם ראויים כברואים יחידים בתוך מארג של הכוכב שלכם להיות מה שבחרתם בנקודת הזמן הזו, זה תלוי רק בכם.

והיום אנחנו אומרים לכם בצורה חד משמעית, שלא משתמעת לשום כיוון אחר, שיש לכם את הכלים, הם פה. אתם זה הכלי ואתם לא לבד, הכלי שלכם הוא מסונכרן עם הבריאה, הבריאה לא רואה פרטי פרטים, זה לא מעניין אותה. היא רוצה אתכם בטוב, לא אכפת לה איך תגיעו לשם, היא שולחת שליחים וסייעים וסימנים וכו' אבל הטוב הזה זו התוצאה. לפרוייקטים קטנים ולפרוייקטים גדולים שורה תחתונה: שתהיו מאושרים.

תעבירו את זה הלאה, תבינו שזה באחריותכם ואנחנו אוהבים אתכם.

תודה.

The post צמיחה למעלה appeared first on מרכז הילה.

אנחנו שליווינו ולוונו על ידכם, רוצים להודות על שאפשרתם את השרות שלנו לכוכב שלכם, דרככם הצלחנו ולו במעט לפתוח את שערי החיבור ביניכם לבינינו, השערים האלו לעולם יישארו פתוחים. לא תשכחו, ואם לא תשתמשו אולי יצטברו שוב רסיסי אבק וחרכי חלודה, והביטחון שלכם יפקפק שוב מי יותר ומי פחות, אבל תדעו שאנחנו תמיד נהיה בשבילכם, ולא שלפני כן לא היינו, אבל התהליך המשותף שעברנו סלל מחדש את הדרך שתהיה נוחה יותר. זו הזכות שלנו לאמר תודה, זו הזכות שלנו להזכיר לכם שאתם הרבה יותר מהיומיומיות, שהבריאה הזו נועדה בשבילכם בדיוק כפי שבשבילנו, ואתם רשאים ומבורכים להשתמש בה, ותחושת חוסר המבורכות או חוסר הרשאיות היא שלכם בלבד, כי אנחנו אמרנו והוכחנו איתכם ביחד דרככם. גם אם נראה שהמפגשים הסתיימו, בתוככם זה אפשרי תמיד לבחירתכם להימשך. הכלים חזרו לשרותכם, הטכניקות כאלה ואחרות, ואם אתם רוצים להמשיך ולחבור לאותו קצה של חוט, להיות שותפים להשתתף במשחק באמת, יש לכם את הכרטיס ואולי אפילו את הכיסא השמור, ואנחנו תמיד נהיה שם במופע כזה או אחר. זה התפקיד שלנו, ואתם כבר נזכרתם גם בתפקיד שלכם. אז לקחנו את הזכות, ואפשרנו לכם לשמוע את המילים הנכונות שלנו אליכם, הנכונות מבחינתנו והנכונות בזמן, זה הזמן שלכם לדעת.

The post רסיסים appeared first on מרכז הילה.

אף אחד מכם לא הגיע לחיים האלה כדי שיבוא לסיבוב נוסף וימיו יעברו לו שוב ללא תכלית.

המחזה הזה, תפריט החיים האלה – תלוי בכם.

אין לכם ולנו זמן, כי זמן במציאות שלכם מוגדר כדקות וכשעות בחשיבה שלכם. תמיד יש לכם את המחר, זו אמת, אבל איך ייראה המחר אם לא תבחרו אותו? הסימנים שלכם מאד ברורים. האמירות ש"לא שמתי לב", "התרגלתי", "אין לי מושג", "אין לי זמן", "לא יודעת" – הם דפוסים ישנים, שלא מתאימים כבר לד.נ.א שלכם. אתם עברתם תהליך, גם אם ביום יום הוא לא בוהק. לא השתנה לכם גוון העור, גם לא צבע העיניים, אבל הפנימיות שלכם השתנתה לאין ערוך, ואי אפשר להתאים את המידה הפנימית שלכם למידת החיצוניות מהעבר, היא חייבת להשתנות עכשיו!

ההדרכה אתכם כל הזמן, ואם לא תתנו לה את החיבורים הפשוטים והמהירים, את הקשב הפתוח, את השאלה והתשובה, את הדיאלוג – היא תגיע אליכם, כי היא יודעת כבר את החוזה הנשמתי.

המציאות של כל אחד ואחת מכם היא מציאות מיטיבה עבורכם, עבור זולתכם, משפחתכם ועבור הבריאה. אתם לא בסכנה. אל תסכנו את עצמכם בהסתגרות, בלעצום את העיניים, את האזניים ואת הפה. החיבור הזה בין גודלכם להתאמתכם שבור, צפוף ובלתי נסבל.

דמיינו את עצמם לובשים חליפה הדוקה בשלושה מספרים מגודלכם האם תוכלו לנוע איתה? האם תוכלו להכניס מלוא אוויר לריאות? האם תוכלו להיראות טוב, להרגיש נוח? בוודאי ובוודאי שלא, זאת המציאות שלכם. התאימו את עצמכם לסביבה, היו אמיצים נוכח המציאות של בקשותיכם. היו חדים, אין אפשרות לבקש בקשה ולא לאפשר לה לבצע את הצעד הראשון, כי היא כבר התקדמה קדימה, אתם מיגנטתם את הרצון שלכם לשינוי, להתפתחות, להרגשה טובה, ובעצם נפתח פתח שמאפשר – אבל אתם לא שם. נוצר חור באדמה, זה מקום שמועדים לתוכו, אתם תעברו במסלול הזה באיזשהו שלב, במקום שהאור יהיה עליכם – אתם תפלו לחור. איננו רוצים להפחיד אתכם. אנחנו משקפים לכם מציאות שמייצרת מציאות מיידית, כפי שמעולם לא חוויתם. העולם שלכם שבו בחרתם, עובד על רטט מהיר מאוד. התירוצים והאמתלות שלכם מתישות אותו, אבל אין ויתורים עבור מי שביקש להיות באור. אותם אנשים שלא בחרו להיות, להקשיב, לעבוד על איך, עולמם משתרך מאחור, הפגיעות שלהם הרבה יותר חדה, הכלים שלהם דלים, ומערך השותפות שלהם מנותב לאחיזות ישנות. אינכם רוצים לחזור לשם, הייתם כולכם שם והיום יום מתקשר לרגעים הנוכחים כאן. אתם לא שני אנשים, יש בכם נשמה אחת, והמציאות שמתרחשת בהקשבה הזאת, בפנימיות הזו, מושכת חוטים ליום יום שלכם. אל תעשו קשרים בדרך, אל תחתכו את החוט! אתם לא רוצים את זה, אנחנו מבטיחים לכם הבטחה בריאתית, שמקומכם הוא טוב מתמיד, גם אם אין זה נראה כך, וכל כאוס או אי נוחות שמתחוללים בעולמכם זה, בעצם המציאות שקיימת, שמבקשת לעבור ולקפוץ מעליה, מספיק לכם עם אי הנוחות הזו, היא איננה קיימת עוד, וזאת מכיוון שאתם לא רוצים שהיא תהיה. אתם רוצים וראויים לחיות בטוב ולהפיץ אותו לקרובים שלכם, למשפחה הגרעינית והמורחבת, לשותפים, לחברים, לקהילות וזה הזמן, יותר מתמיד. הזמן שלכם יקר, כל שניה היא יהלום נוצץ, הדחיות שלכם מעכירות את האפשרות של ההתמקדות בניצוץ.

המציאות שנוכחת בעולמכם טובה ואפשרית מאין כמוה, השפע שקיים בבריאה קרוב אליכם יותר מתמיד, הבריאות שזורמת בעורקיכם כפוטנציאל, קיימת יותר ממה שיכולתם לדמיין.

האפשרות לשינויים ולחלומות להתגשם מתקיימת מיידית, זה לא תלוי באף אחד, הסיפורים שלכם התאימו לאז, שזה אולי עבד, והרחיק אתכם וקיבע אתכם. בתוככם מצוי תדר היהלום, אותה אבן חדה ומבריקה, אותה אבן שהחוזק שלה יכול לעמוד בכל דבר, איכותית ויקרה. תדר היהלום זה התדר שאיתו אתם ממשיכים הלאה. סומכים עליכם ומזכירים שאתם לא לבד…

באהבה ההדרכה.

The post חליפת החיים והמידות הפנימיות appeared first on מרכז הילה.

מתוך תקשור קורס הצפון.

קשובים ובטוחים בקשב הנוכח במהותכם, אנשים בדרך, החיים את היום יום ונושמים דרך דחיסות החומר ובוחרים בו בזמן לחיות במהות, איננו דבר מובן מאליו, ועם זאת האלטרנטיבה של ללא מהות גם היא איננה מובנת מאליה, היא כמעט בלתי נסבלת.

יש אנשים רבים מסביבכם שחיים את נשמת הדחיסות ותו לא, את היום יום המובן מאליו, שהנשימה היא רק אויר שנכנס ומפעיל את פעימות הלב או להפך. ואילו אתם מבינים שהכל קשור בהכל, ויודעים שאתם אינכם לבד. זו לא אמירת סרק, זו אמירת נוכחות. כשאדם לבד הוא בבדידות שלו נטול משמעות, בודד, חסר וריק, ואתם יודעים שגם כשאתם לכאורה לבד אתם במלואכם ויכולים לבחור להיות במשמעות. מדובר על מהות החיבור לחיים.

אלו לא מילים שנידפות ברוח, הן מחוברות לחיים. וחלק מהנוכחות שלכם היא בלהתחיל לדעת את היישום. ביישום יש לוחות זמנים, יש בדיוק קידוד למטרה, כי שם יש אתכם, בדרך כלל גם את זולתכם ובעיקר את שמחת לבכם. זה התרגום של ההוויה, השמחה של הה רגֵ ש, תקראו לזה הארה, חיבור, תקשור בחומר. שם צועדים, מקום שמחבר אתכם לרגבי האדמה, לנוכחות שלכם בהיות המוחשי, עם סימוכין – הייתי, עשיתי, חוויתי, נוכחתי, ידעתי וכו'. אני על המפה. וזה התרגום שלנו בחומר.

אנחנו לא יכולים להיות במפה, אתם הרי לא רואים אותנו, אתם לא חשים אותנו, לראות זה לא מדוייק, הכוונה לראות כמו שאתם רואים בעיניים פקוחות, אתם אינכם רואים, אבל יודעים את זה. התרגום שלנו הוא דרך מהות העשיה: עוד מטופל, עוד עוגות, עוד קבוצות ופרסום, עוד הגשמה לנתינה, למדיטציה, עשינו סקירה מלאה, בחרו ככל שתבחרו, אבל המיקוד הוא מה עוד אתם מסוגלים. לכן אמרנו ופתחנו שאנחנו סמוכים ובטוחים שאתם יודעים.

התרוצים שלכם אינם מקדמים אתכם, להפך, הם רק מזכירים לכם את הישן, את החלש, את הריק הזה, את מה שאתם כבר לא נמצאים בו, ואז נוצר פער גדול מדי, שלעתים הוא מתגלם ומתגשם בתחושות הפיזיות שלכם, באי נוחות, כי זה כבר לא משהו שהגוף יכול לספוג יותר. אם הצהרתם או ראיתם את התמונה – אתם כבר שם מרחק של צעידה. אם המתנתם מתוך ה"סרטים" של הפחדים והתרוצים, אין לזה סימוכין במציאות. אז מלבד זה שהמתנתם וחיכיתם, הגוף שלכם נחלש, ככה זה עובד. הגשמה היא לטובתכם, היא לא בשביל אף אחד אחר, עד כמה שיישמע מוזר. יש רווחים, אבל כרגע לא נתייחס אליהם.

הגשמה היא הרצון הכמיהתי שלכם ותו לא, והיום אתם מהקבוצה הספציפית הזו נפרדים, והפרידה הזו מובילה אתכם למחוייבות אישית שאומרת, שאתם יכולים לבד, שיש לכם באמתחתכם סל כלים משובח ומה שכתוב במחברת הוא חלקיק מתוך מה שיש אצלכם. המפתחות אצלכם, והכל מחכה לבחירות שלכם לפתוח. חבל לכם על זמני הביניים, קצרו זמנים. אם חשבתם שתעשו משהו בעוד כמה חודשים עשו זאת מחר, עשו זאת היום, שתפו את חבריכם. הקבוצה הזו היא קבוצה נאמנה, יש לכם דיאלוג פנימי עמוק. גם בדרך שעברתם, אבל זוהי לא הדרך היחידה. תתייעצו, תתקשרו אחד לשני, תמצאו את הנתיבים להתקרבות הזאת, אל תהססו, אל תמשיכו לחיות בישן כשיש כל כך הרבה חדש בעל ערך בשבילכם.

השערים ממשיכים להיות פתוחים, הבחירה היא שלכם אם תשתמשו בה או לא. ואנחנו תמיד נמצאים.

The post חדש או ישן appeared first on מרכז הילה.

אין שיקוי קסמים וסיפורי אגדות, החיים שלכם זו המציאות הוירטואלית בו זמנית, מה שאנחנו אומרים לכם – תניחו את כל הסיפורים, תניחו את כל הפחד מהפחד, תניחו את העבר בצד ותחיו את חייכם, הקביים שלכם מיותרים.

שנת 2010, פתיחת העשור מביאה תשובות, מביאה את החיבור לישועה הפנימית העוצמתית של כל אחד ואחת מכם.

אתם יכולים לבחור במסלול הזה – מסלול ההתחדשות, מסלול הבריאה של המציאות, העשיה, השמחה היום יומית, ואתם יכולים להמשיך ולבחור במסלול שמדי פעם נוגע, מריח וטועם, אבל בעיקר נוכח בדחיסות, בעומס ובחשש לפעול, וה"חִָכָּיוֹן", אולי מחר, מחרתיים או בשנה הבאה… אין זמן, הזמן הוא עכשיו, הדחיות האלה הן בזבוז אנרגטי בל יתואר. הבריאה נוכחת בכם, סביבכם ובתוככם, והסרקולציה ביניהם היא המהות. נראה כאילו דברינו הם מרוחקים, מדברים על מישהו אחר, לא! אנחנו מדברים אל האזניים שלכם, אל אזני הלב ועיני הלב שלכם, הבריאה או המציאות היא סלחנית פחות ופחות, כי אתם מבקשים את זה, נמאס לכם ולנו, (זו אמת) מהתרוצים שלכם, מהסיפורים, מהאמתלות שאתם מייצרים נונסטופ.

הגיע הזמן להתעורר, כמו שקמים בבוקר ליום מופלא, למשב רוח רוחני ומהנה, להתעורר אליכם, אל השפע והמופלאות שבכם. זה לא פשוט, גם אם זה נראה כך, לברוא מורכבות של בן אנוש.

יש משהו בנוכחות שלכם, בני אנוש. אתם מזלזלים במורכבות, באיכות ובשפע שלכם, אתם כאילו מכווצים ומתכווצים, מצטמצמים, כאילו לא לתפוס מקום, אבל המקום הזה הוא ראוי ומוזמן בשבילכם, המועד הוא עכשיו, יקרים אהובים, ואתם לא לבד. השפע סביבכם, הפקפוק נמצא אצלכם – אז מה, כרגע יש רק יש, אנחנו יודעים שהאין החמקמק נוכח גם הוא, אבל יחד אתכם אנו יודעים מודעות על, גבוה ונמוך, שיש בידכם ובלבכם את האפשרות לבחור.

וזה לא תלוי בידי אף אחד, רק בכם, זו מילה אופטימית שדורשת מכם עשיה, זה מה שבחרתם – לבוא להיות, לא בחרתם להשאר בוירטואליות, בחרתם להגשים, והעשור הבא הוא עשור ההגשמה. הוא האינטראקציה בין רוחניות – בין הגבוה לפיזיות הנמוכה היום יומית הפשוטה, שהופכת בשילוב הזה לאחד. ולא או..או.. התדר הוא הגם וגם, ואתם שליחים. אתם בחרתם וחלק מהבחירה שלכם הוא להעביר את זה הלאה. לא רק באמירה אלא באמירת אמת שבאה מתוך הלב.

ואתם זוכרים את הלב שלכם, את גודלו, הוא שותף במציאות הבריאה כי הכל נוצר מהאחד, מאותו ניצוץ שהתחלק, ואתם חלק ממנו. כדי שהחלקים יתאחדו לחשיבה מאוחדת, כדי לחולל שינוי – צריך אתכם, ויש לכם את היכולת להיות, ולכן אנחנו בוחרים לא לוותר עליכם, כי אתם לא מוותרים עליכם.

עם הסיום הזה תזכרו, בזכות היותכם לא מוותרים עליכם, אנחנו כבר לא מוותרים, אז תראו איך אתם הופכים את המילים למנגינה, לשירה, לנוכחות פשוטה מענגת ויום יומית. ויש לכם את כל הידע התהליכי והעזרה, הפרוייקטים שלכם הם הדרך שלכם להגשים אתכם אחרת בסינכרון עם הבחירה הנשמתית שלכם, אל תזלזלו, כמתו אותם ליום יום, הם מדברים ועונים על השאלות בשפה פשוטה, התשובות מגיעות מהידע שנמצא כאן, מהספריה שקיימת אצלכם, מהניסיון, מהתובנות, מהבחנת על, תשתמשו בזה. אלה הפתחים שלכם וזו הדרך שלכם להיזכר ולהגשים את חייכם במלואם.

נסיים בזה וזו איננה החזרה הגנרלית, זו המציאות, ואם הזמנתם ודייקתם את זה כל כך, תשתמשו בהנאה שבזה.

היו ברוכים , היכנסו באנרגיה המשותפת הזו ל-2010 לברוא את מציאות חייכם.

תודה לכם ושלום.

The post מסלול הבריאה appeared first on מרכז הילה.

נרגשים ונפעמים להיות אתכם, ברואים יקרים. זהו לא דבר של מה בכך, לעצור לרגע את שגרת היום ולבחור בכם, לבחור בהיזכרות שלכם בכם. יש הרבה קשיים ומכשולים ביום יום שלכם, שמשכיחים מכם למה באתם. מה זו הבחירה בחיים האלה. לעתים רבות מדי נוח יותר להניח לשאלות ולתהיות ולהתנהל בעשייה קדחתנית כדי לא לפגוש, בעצם. ומי זה ה"לפגוש" הזה ?

ה"לפגוש" הזה הוא, כפי שאתם בודאי מבינים, זה אתכם.

מופלאים אתם, כל אחד בגווניו, באיכותו, בבחירות שלו, בכל מה שיש לו מלפנים ומאחור וכל הפוטנציאלים בסל הכלים המשובח שאיתו הגעתם. ורבים מדי בבני אנוש אינם ממצים ואינם מכירים אפילו את הדרך שלהם. עסוקים בדרכים צדדיות, עסוקים בהשאלת דרך מאחר, באיזה מלבוש שמתאים שנראה, ובעצם, כל ה"מסביב" הזה לא מאפשר לכם, ברואים יקרים, להיות בשמחת הלב. אנו לא מצפים מכם שתשיגו איזו מטרה, אנו מזמינים אתכם לחזור הביתה.

היום יותר מתמיד. הרקיעים פתוחים, יפהפיים, מוסטים במעברים פתוחים וחשופים עבורכם, שיהיה לכם יותר קל ונגיש, אתם ואנחנו – החוויה הארצית והחוויה השמימית – אין הפרדה. זה ביום יום, זה בכוס הקפה ובתשומת הלב אל המלבוש שלכם, זה בתנועת הידיים, בסיבוב הראש ובהלמות הלב. זה בפשוט, ועם זאת – במשמעות החיים.

כפי שכבר אמרנו, אתם לא לבד וגם אנחנו לא לבד. שלובי זרועות אנו אתכם ואתם איתנו, מתוך שמחה, מתוך בחירה – לא מכורח המציאות. לא אילצו אתכם, אם כי הנשמה שלכם לחצה היטב, כי פשוט נמאס לה לספר סיפורים ולהמציא תירוצים למה היא כל כך מתרחקת. הדרך היא קלה: כל מקום שנראה לכם שהוא במאמץ, זה סימן ראשוני לכך שהוא אינו מדויק. אתם לא הולכים לעבוד קשה, ובטח לא לסבול. שלובי זרועות, מחובקים, צועדים ביחד, ואם תהיה איזו מהמורה ואם תמעדו – אתם לא לבד. תוכלו להבחין מדוע בחרתם לא להבחין מראש, ומה יש שם במהמורה הזו שאתם רוצים עוד לראות.

השותפות של הקבוצה היא חלק אינטגראלי מהתהליך.

כמובן שאפשר לעבור גם את תהליך ההיזכרות בתקשור ובדרך הביתה גם לבד, אבל עוצמת הקבוצה מקצרת תהליכים ומאפשרת לכם להיות ביחד כמחנה משותף, זו פנימיות בפרטיות במקומות הכי רוטטים ואישיים ובד בבד היחד מאפשר גם לשחרר ולהכיר דרך האחר את אותם מקומות. לא זרים אתם, ובוודאי זו לא הפעם הראשונה שנפגשתם ולא רק בחיים האלה.

זה הרגש. כרגע לא נתעכב בזה, כי זה בכלל לא רלוונטי.

הרלוונטיות היא ההרגשה של הבית. תזכירו לעצמכם שזה הבית, הבית הוא כמובן לא אותן קירות בטון יפים ומושקעים, הבית הוא אתם, תתחילו להרגיש שאתם בוחרים להיות אתכם בבתיכם.

בכל מקום תקשיבו לסימנים שמגיעים. תקשיבו לדיאלוג שמגיע מולכם. אם משהו לא נוח בגופכם תפנו אליו – הוא מאותת, מדבר, הוא רוצה הקשבה לא של רופא מומחה, קודם כל שלכם, והמקום שלכם לא תלוש מהקשריות, אבל דבר ראשון כפי שילדכם נופל אתם שואלים אותו מה שלומך, נותנים לו חיבוק, משהו מבקש תשומת לב, תקשיבו מבעד למילים ולצבעים, תהיו נוכחים שם, כמו תשקיטו קצת את הווליום, בכדי להבחין, ותראו שבקלות יחסית הדברים יהיו ברורים, ואם לרגע הלכתם לאיבוד בריבוי האפשרויות אל תיבהלו, תשימו לב למקום שהלך לאיבוד – שם יש נקודה משמעותית. אנו קצת מרחיקים לכת, רק רוצים שמהפגישה הראשונה המופלאה שלכם איתנו תזכרו, שלובי ידיים יוצאים מכאן, שמים לב אליכם, במקומכם, אל ביתכם הנמצא אתכם. תרשו ללב לחייך כאילו ציירו לכם סמיילי על הלב. כל פעם שמשהו מכווץ יפתיע אתכם, זה תדר שיזכיר לכם וגם לנו לאוורר שם.

אנחנו לא נפרדים, גם אם לא ניפגש עכשיו שבוע – אנחנו ואתם לוקחים אתכם איתכם זה כל מה שיש. זכרו את אהבתנו. תודה לכם.

The post לחזור הביתה appeared first on מרכז הילה.