האזינו לשקט הכל כך לא שקט, בתוך הרעש מצאו לכם את רסיסי השקט, מצאנו במפגשים שעברנו ביחד אתכם רסיסים של שקט, של יחד, רסיסים של התרגשות, של ספקות ואי נוחות, רסיסים רבים של חיים.

אנחנו שליווינו ולוונו על ידכם, רוצים להודות על שאפשרתם את השרות שלנו לכוכב שלכם, דרככם הצלחנו ולו במעט לפתוח את שערי החיבור ביניכם לבינינו, השערים האלו לעולם יישארו פתוחים. לא תשכחו, ואם לא תשתמשו אולי יצטברו שוב רסיסי אבק וחרכי חלודה, והביטחון שלכם יפקפק שוב מי יותר ומי פחות, אבל תדעו שאנחנו תמיד נהיה בשבילכם, ולא שלפני כן לא היינו, אבל התהליך המשותף שעברנו סלל מחדש את הדרך שתהיה נוחה יותר. זו הזכות שלנו לאמר תודה, זו הזכות שלנו להזכיר לכם שאתם הרבה יותר מהיומיומיות, שהבריאה הזו נועדה בשבילכם בדיוק כפי שבשבילנו, ואתם רשאים ומבורכים להשתמש בה, ותחושת חוסר המבורכות או חוסר הרשאיות היא שלכם בלבד, כי אנחנו אמרנו והוכחנו איתכם ביחד דרככם. גם אם נראה שהמפגשים הסתיימו, בתוככם זה אפשרי תמיד לבחירתכם להימשך. הכלים חזרו לשרותכם, הטכניקות כאלה ואחרות, ואם אתם רוצים להמשיך ולחבור לאותו קצה של חוט, להיות שותפים להשתתף במשחק באמת, יש לכם את הכרטיס ואולי אפילו את הכיסא השמור, ואנחנו תמיד נהיה שם במופע כזה או אחר. זה התפקיד שלנו, ואתם כבר נזכרתם גם בתפקיד שלכם. אז לקחנו את הזכות, ואפשרנו לכם לשמוע את המילים הנכונות שלנו אליכם, הנכונות מבחינתנו והנכונות בזמן, זה הזמן שלכם לדעת.