להיולד אישה

נשים הרות, נשים יולדות, נשים מופלאות, נשים שנולדו מנשים שנולדו מנשים, אמהות ואמהות ואמהות – שרשרת כזו שזורה בדיוק כמו שרשרת החרוזים בחווית היחד שאתן מייצרות, אישה לאישה, אמא לאמא, נערה – ילדה, החיבורים האלה, חיבורי היחד, מאפשרים את כל מה שמניתם: את השפע, את הפשוט להיות פשוט, ליהנות מהרגע להרגע. השותפות הנשית היא חלק מהותי מבחירתכן בחיים. ההסכמה להיוולד נשים היא הסכמה בעלת אחריות יתר לעומת הבחירה להיוולד גברים. היתה לכן הזכות לבחור, זוהי זכות ראשונים, זוהי זכות של תבונת החוכמה הפנימית, וכולכן בחרתן להיוולד ולהוליד, לייצר חיים חדשים, לאפשר לחיים חדשים להתהוות בגופכן.

זוהי הזכות הגדולה ביותר. גם עם הפחדים והקושי, עם הכאב והדאגות – הכל ביחד קטן נוכח הבחירה במופלאות של הבריאה.

בוודאי כבר יש לכם את כל ההסברים התיאורטיים, אבל הם צעירים וערים לעומת הפלא הקיים. והמציאות שלכן היא שאתן יודעות, יודעות היטב ויודעות לבחור את האיך, להתמזג עם ההסכמה של היודעת, להשקיט את המחשבות שמערערות את התהליך מלהיות מה שהוא. העיכובים שנשים מייצרות בלידתן נובעים מההכנות הקדחתניות. אתן יודעות ללדת, הגוף שלכן יודע, העובר שלכן יודע איך לצאת, זו לא פעם ראשונה שהוא יצא וזוהי איננה הפעם הראשונה שאת הוצאת אותו והוצאת בכלל, אלו תהליכים שלהתמסר לבריאה וליודעת, זה במיזוג עם התוכניות, ממה היה ומה יהיה ואיך רוצים, פרידה טוטאלית, ההתמסרות שאת עובדת עליה צריכה לעבור תהליך של להרפות, פשוט כמו שהיא. נשים יודעות תמיד, לא רק ילדים, הן יודעות משמעות, הן יודעות אחריות, הקשבה, גדילה, סקרנות. אישה צריכה ללדת כל שנה את החזון שלה, את ההתכוונות שלה, כך היא שומרת שלא תתבלה, הרחם של האישה, גם כשהוא לא יולד תינוקות, הוא יולד אותה מחדש להתחדשות. ההפריה מתרחשת באישה גם ללא הזרע, כי היכולת של האישה שפחות טמונה בגבר היא ההיזכרות בידיעת הלידה וההסכמה לחוות את לידתה, את השינויים בחייה, את הבחירות שלה כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש יש התכנסות והתמלאות, הבשלה ושחרור. זה מוכר לכן כל כך טוב והתהליכים לעיתים אורכים תשעה חודשים ולעתים כמה ימים, אבל יש תהליך של הסכמה לערסל ולשחרר.

כפי שאמרנו, להיוולד אישה זו בחירה, בחירת הזכות, והיום יותר מתמיד, כשעולמכם כל כך משתנה והפעימות דוחקות בו, לנשים כמותכן יש אחריות על הבריאה שלכן, אחריות לשמר את החזונות ואת התינוקות שנולדים, לא בהכרח לשמור עליהם, אלא לשמר את המהות שלהם, לא בהכרח לאחוז בהם, אבל להזכיר להם שהם אוחזים בקרקע והבריאה אוחזת בהם, ולאפשר להם בדיוק כמו שהם אפשרו לכן את תהליך הגדילה, האינקובציה. לאפשר להם את התהליך שאחרי, לאפשר להם להיות מי שהם, לאפשר לכן להיות מי שאתן, לשחרר את האחיזות, לשחרר את היתדות, לסמוך עליהם ועל בחירתם בבריאה.

לאפשר את ניצוץ השמחה, את הצחוק המתגלגל ומתוך הצחוק את הפשטות של המציאות, להניח להסתבכות ולמורכבות, לא לברר כל דבר עד פרטי פרטיו, לא לעייף ובשפה של הילדים שלכם "להניח לחפירות"- לרכך, להיות במידה מסויימת מביטים בהם ומשחררים את החבל, מביטים ממקומכם היציב, שנמצא, שיודע, ובעיקר שסומך. זהו תדר חדש, שהילדים החדשים שלכם מבקשים והם יודעים לחלוטין למה ומדוע ומתי הם בדיוק יגיעו, הם עברו מאין כיול אחר של שרשרת ההתנהלויות, התחושות, הידיעות, הם כבר לא כמוכם. אתם מנסים להיות כמוהם, אבל הם במימד או בתפישה שונה. גם אתם הייתם בתפישה שונה מקודמכם, מהוריכם, אבל לא בפער כל כך גדול, כעת הפער הוא של כמה דורות, זו קפיצה שקשה לתפוש אותה, אבל הילדים שלכם, נשים מופלאות, יודעים. צריך להזכיר להם שהם יודעים, כי יש אנרגיה מבלבלת, והם זוכרים, והתפקיד שלכם הוא לעזור להם להגיע, להיות איתם ולדעת גם לשחרר אותם בשבילם. זה לא מה שלימדו אתכם, ועל זה אתן צריכות לעבוד, על האפשרות לשחרר, כל אחת עבור ילדיה שלה ובכלל עבור המציאות. דחוס מאד אצלכם, הרבה יותר מתמיד ולעיתים אף לא נוח, זוהי מציאות מאובקת ולא תמיד נוח להתנהל בה וחוסר הוודאות לא מקל על ההתנהלות, כאן הלמידה שלכן, כאן השיעור בוחר לצאת לאור, כאן הגדולה שלכן, ההתמרה שלכן נוכחת יותר מתמיד.

אישה יקרה, זהו זמן של תהליך הגדילה, הוא פשוט, את כבר מבינה ויודעת ומרגישה, אז השלב הנוכחי זו ההסכמה להרגיש את המקום שסומך, לדעת שככל שאת לא יודעת, הנשמה יודעת יותר, היא תקודד לך, היא תזרים את האנרגיות לדיוקן ואת מוגנת ומעורסלת ומלווה, וזה הזמן פשוט לפרוש ידיים ולהישען לאחור, לנשום עמוק ולצחוק עד לב שמים, כי החיים שלך ושל כל אחת ואחת מכן הם מופלאים בדיוק כמו שהם, שמחה והנאה ופשטות ואושר ומשמעות ויחד יש לכן בחיים. ותזכירו לכן את זה, ותזכירו לבריאה מחדש עד כמה מבורכות אתן, והברכה שלכן תלך ותתפח.

אתן, נשים מופלאות, לא לבד, וכשאתן לא לבד, כך גם אנחנו.

תודה לכן ושלום.

שיתוף ברשתות

פוסטים נוספים בבלוג