אם לא שמתם לב עדיין, גם אנחנו כאן. שותפים וערים, נמצאים בכל החדרים הפנימיים וגם החיצוניים, כאמור נמצאים יחד אתכם. עמוק ושטוח בו זמנית. רואים, נראים ובלתי נראים במידה מסוימת, מורגשים, אותה נוכחות זה מקומנו. בדיוק באותו מקום שהוא מקומכם. תסכימו להיות במקומכם.
תוצאות אינן בעלות משמעות לכאורה, אלא הדרך, כמו שאתם יודעים ומכירים את אותן אמירות. אנו לא מדברים על האמירה שנאמרת השכם וערב, אנחנו מדברים על ההרגש. על האמירה להסכים להיות.
מדובר בזיק של תחושה פשוטה שיש בה השקטה נוכח הרעש. ריפוי נוכח הכאב.
נוכחות מול כל מה שנמצא מבחירה. משהו ראשוני מערסל ואוהב אתכם במקומכם. זה כל כך פשוט ובמקביל כל כך קשה להשיג. זה נראה שלעולם אי אפשר להגיע לאותו רטט שבין כה נוכח אצלכם. כשתחליטו שאתם בהרגש הזה – זה מה שיהיה. אין לו תפאורה מיוחדת, אין לו ריח מסוים, אין לו אפילו תחושה גופנית, כשהוא מגיע. אתם מחליטים היכן, מתי, כמה תהיו אתכם.
זה חמקמק, ועם זאת משלהב ומענג. חמקמקות שהיא כמו משחק תופסת. יש בו את הריגוש את התנועה, יש בו את הרגע הזה של להחליט האם לרוץ או האם להישאר.
לאיזה כיוון לפנות. מה בוחרים בשניית הנוכחות. היו במקביל התופסים והנתפסים של מה שבפנים ובחוץ. זה כל כך פשוט. נסו להתחבר לתדר הילדי הזה של "בא לי לשחק תופסת" ולהיות גם וגם.
אתם, ברואים יקרים ואהובים שלנו, קחו את האהבה שלנו – אהבת האור האלוהי המגיחה מכל כיוון, מכל ענן, מכל מקום, דמיינו את האור מגיע אליכם באותם רגעים שנדמה לכם שלא מואר. תקראו לו לאור, הוא מגיע. תזכירו לו, תבחרו באור שממלא את לבכם אליכם.
