אור בא בקלות! לא צריך לבקש מהשמש לזרוח – היא תמיד זורחת. גם כשחשוך השמש זורחת, בקלות. גם כשקשה ולא נוח במציאות… בפנים דולק האור…

האנרגיה‏ של ‏חנוכה‏ מביאה‏ איתה‏ בהתחלה‏ חושך ‏גדול ביום‏ החמישי‏  מתחיל ‏שינוי‏ לאור ‏גדול.‏ השינוי‏ הוא‏ כמובן‏ פנימי,‏ האור‏ מתמלא ‏ועושה‏ הבדל ‏בחוץ‏ ובפנים…‏

חנכו‏ את ‏הגוף ‏מחדש‏ שמגיע‏ לכן‏ האור ‏הזה,‏ שבא ‏מתוך ‏מקום‏ חשוך. ‏לתוך ‏זה‏ אפשר ‏להזמין‏ ניסים.‏ ניסים‏ מתוך ‏האור ‏ולא ‏מקורבנות ומסכנות…

במידה מסוימת תחושו את פדיון התהליכים שבחרתן לעבור.‏ חשובה‏ ההבנה‏ של‏ המוארות,‏ של‏ זכות‏ הבחירה!‏ זה ‏יושב ‏על‏ המקום‏ של‏ תעצומות ‏הנפש ‏וההיזכרות‏ שאתן‏ לא‏ לבד.‏

הנשים ‏על‏ הכוכב ‏שלכן,‏ התדר הנשי לא מוכן לסבול יותר. הפער שנוצר בין האיכות הנשית למציאות הוא בלתי נסבל!‏ התדר הנשי התחזק. לנשים יש כוח! התדר הזה מבין שהשינוי יהיה שינוי נשי!‏‏‏ הן‏ תהיינה ‏אנרגיה‏ נשית, ‏עם‏ כל‏ מה‏ שיש‏ בה.‏ לאנרגיה‏ זו ‏יש ‏קול ‏ומחויבות‏ רבה‏ לדורות ‏הקיפוח ‏והדיכוי… ‏אתן‏ מחויבות‏ לנשים‏ שהייתן ‏פעם ‏ולאלו‏ שהיום‏ עדיין ‏קיימות בסבל.‏‏ ‏

הקלקול הכי גדול של הכוכב יושב על התדר הנשי ועל הפגיעה בטבע…

כשקשה ‏לחיות‏ בטבע, ‏הן‏ לא ‏עוצרות ‏ומתלוננות,‏ הן‏ זזות‏ קדימה‏ לחפש‏ מקור‏ מזון,‏ מקור‏ חום‏ו כד'…‏ כנ"ל‏ לגבי‏ המים. ‏כשהם ‏נתקלים ‏בסלע,‏ מיד ‏מוצאים ‏דרכים ‏אחרות,‏ עוקפים ‏את ‏המכשול ‏וממשיכים ‏לזרום…

אנחנו רוצים להזמין אתכן להיכנס לתדר מואר שקיים ואפשרי יותר מאי פעם…

The post מסר לחנוכה appeared first on מרכז הילה.

The post תקשור ליום כיפור appeared first on מרכז הילה.

The post תקשור לראש השנה appeared first on מרכז הילה.

The post מעשה בטבעת appeared first on מרכז הילה.

כשאתם בוחרים להיוולד מקודדים אתכם בד.נ.א שלכם, קוד בני האנוש לחיבור הליבה, לתדר האנרגטי, לנוזל האנרגטי של משמעות החיים-אנרגיית החיים, ויכולים בני אנוש להעביר חיים שלמים בריחוק מאותה ליבה המתורגמת לתשוקה למהות, לרטט תחתון המתחבר מיידית לעליון, כשאתם מקורקעים אתם חיים ומתנהלים ביתר קלות בחיים.

לעתים נוח להתנתק, לחשוב כללי מדי, לחשוב רוח ותו לא, והרי רוח אי אפשר ממש לתפוס. אתן, נשים יקרות ובני אנוש יקרים, צריכים לתפוס את החיים. החיים עבורכם הם הגשמה, פסיעות קטנות ופסיעות גדולות יותר, פסיעות בודדות, פסיעות חבוקות, תהליכים שנוצרים מתהליכים. הדרך שלכם – של הגשמה, של מציאות הגם וגם, הקרקע העמוקה ביותר והשמים הגבוהים והאינסופיים,…. הפסיעות שלכם, התרגום שלכם אותנו מתחולל במציאות, לא מעבר לאופק, לא בכמעט, לא בכאילו, לא באולי, בקיום מוחשי, וכשאתן מאפשרות לרטט להיות מתורגם למילים, אנחנו בעצם משווים תדר, יכולים להתקרב, יכולים לעשות את החיבור בתפקיד שלנו. התפקיד שלנו, מה שבחרנו – נבחרנו להיות בשבילכם, בשביל כל בני האנוש, ומעטים מכם, מעטים מדי מכם מבינים את השילוב, את השוואת התדר, את האישור באמת לזרום ולהזרים את החיים בשיתוף פעולה, אנחנו מתורגמים ומשולבים בחיים בכדי להיטיב עם המהות האישית, עם הפשטות האישית ועם ההתרחבות שלה על פני הכדור.

אנחנו זקוקים לכם ובאותה מידה גם אתן זקוקות לנו, אתן מחפשות את המיטב בשבילכן. זה צו פנימי, זו כמיהה, מעין געגוע למשהו ידוע עמוק, ידוע בלי הסבר – ידוע כי כך, והתהליכים של האפשור כאן באינקובציה הנוכחת ובהמשך בפיסות כאלה ואחרות בביתכן, משותפים בשינוי הדיאלוג לחיבור, להקשבה, בהתמסרות עם – בקשר, קשר מתרחב, קשר פנימי עמוק ומוכר.

התמסרו עם המוכר, תסכימו לדעת שאתן יודעות, זה פשוט, זה קל, גם אם זה נשמע הזוי. תתמסרו עם ההזוי.

בשבילנו, מנקודת המבט שלנו לראות אתכם כאלה ואחרים, בני אנוש מסתובבים ללא היכולת של החיבור, כאילו תלושים שחתכו רגלים וחתכו את הראש – זה נראה הזוי, זה שובר את דפוסי הבריאה, זה מחלל את אותה מנגינת הקודש של המציאות, ואנחנו הרי אתכם ביחד כחלילים פועמים, רוצים להעביר אתכם ודרככם את מנגינת הבריאה המופלאה. היו צינורות, תסכימו ולו במעט לשחרר את הדפוסים הישנים, תתמסרו, תסכימו לקול שלנו לעבור בכלי החליל המופלאים שלכם, תסכימו לצלילים להפיח מנגינות חדשות בנשמתכם ובנשמת זולתכם, תסכימו, נשים מופלאות, פשוט להיות, כי ההגשמה שלכן ושלנו אחת היא, אתן החליל ואנחנו המחללים שמחוללים את החיים.

רוצים להודות לכן על הקשב ולהזמין אתכן להעביר הלאה. כל נשמה, כל ניצוץ שמצטרף למעגל, לאפשרות, לאפשור – מייצר הדהוד, תוספת למנגינת החיים. אל תשאירו בלבכן, תפזרו, תנו לשירה הפנימית שלכן, למילים הפנימיות, תנו לאמת לצאת לאור. אתן עכשיו נמצאות באמת לאמיתה, היא מתערעת לפעמים, אבל אין יותר אמת מכן.

תודה לכן ושלום.

The post תודה appeared first on מרכז הילה.

כן, מותר לנו לומר היום "שלנו", כי אתן, נשים מדהימות ויקרות של עצמכן, כל אחת מכן בחרה להגיע למסע האישי הפרטי שלה, שלעיתים ברור מה תפקידו של המסע, ויש חלקים נסתרים מן ההבנה. מצד אחד יש לכן כמיהה בלתי מוסברת פנימית ועצמתית לחלק הנסתר או הבלתי גלוי לחלוטין של המסע הזה, אך מצד שני אתם רוצים את הבהירות שלו, את המהירות שלו, והחלק הזה של המסע שזור בתהליך חייכם מתחילתו ועד סופו, ואם תשאלו אותנו מתי מגיעים?- לעולם לא. והלא להגיע זה הקסם, והלא לדעת עד הסוף – זו ההתרגשות וההססנות.

הספקות הם כלי הדרך שלכן, אל תוותרו עליהם, הם מניעים אתכם לא לוותר. כשמוותרים – נוצר חלל מאד גדול, והכמיהה לעולם לא מתפוגגת, היא מגיעה במופעים אחרים.

אנו אומרים לכן, שגם אם בתחילת המפגש היו רגעי שקט או רגעי ריקנות במידה מסוימת, ויהיו עוד כאלה, גם במקומות האלו – צקו לתוכם את התשוקה. תזכירו לעצמכן את התשוקה שלכם בחיים, בדרך, בסקרנות. זה תלוי בכן, כי הכל כמו מונח לפניכן. רק הושיטו יד. רק תסכימו לשחרר ולתת ליד, ללב, ליד הלב שלכן לגשת.

יש סביבכן שלל כלים, כמות אדירה של הדרכה, היקום כולו פתוח בפניכן, ולו הייתן יכולות לראות את האין סופיות שלו, יתכן והייתן נבהלות. לכן זה במנסרה, בכדי שתוכלו להתחיל להתרגל, להתיידד ולמצוא ולשזור את זה בחיי היומיום.

ואתן היום כאן, כי אתן לא מוותרות עליכן, לא מוותרות על ההתרחבות המודעת שלכן עליכן. ונמאס לכן להיות בודדות, אתן מבינות בעומק נשמתכן, גם שאתן מלאות בעשייה, בחברים, במשפחה, הבדידות היא פנימה, והבדידות היא אותו מקור שלכן אתכן. דרך החיבור למדריך וזה רק חלקיק ממנו, דרך החיבור לדיאלוג שלכם אתכן.

יכולים להיות אנשים באמת מבודדים, שנמצאים להם באיזושהי בקתה מרוחקת או מנזר מקודש והם לבד לחלוטין, אבל הם לא מרגישים לרגע בודדים. ואילו אתן עם כל השפע שסביבכן, אם תביטו פנימה תחושו בבדידות הזו. היא בדידות אנרגטית, ואז השכל מסביר שאין הגיון וזה לא יכול להיות. אנו כרגע לא נאבקים עם השכל המתרוצץ שלכן.

אנו שותפים אליו, הוא בעל ערך משמעותי. המקום הזה של פתיחת הדלת לתקשור, פתיחת הדלת הביתה, היא הפתיחה ליחד שלכן אתכן, וזו מהות החיים. ההבנה הבלתי נתפסת שכל אחת מכן, היא נפרדת והיא הכל בו זמנית וה"הכל" הזה, ראשית מה שיש בכן ומסביבכן והוא גם כל מה שיש ביקום, פתוח ונגיש בכל רגע, בכל שלב, בכל הזדמנות למאווייכן, לרצונותיכן, לתשוקתכן לחיים שלכן. זה לא מעבר לאופק, זה לא בשמים, זה לא רק עבור יחידי סגולה , זה הקשרים, ההקשרים, יצירת המציאות, החיים בהנאה ולתוך ההנאה והעונג הן שורש החיים שלכן, שורש הדרך. זה מה שמאפשר לכן להיות באיזון ובמקומכן. כאן ובכלל על הכדור שלכם יש התעוררות מכל הכיוונים בעיקר ההתעוררות הכי המשמעותית שעושה שינוי היא דרך הילדים, והרי הכל תעשו למען ילדיכם. אז בתירוץ שבשבילם תבינו את השפות שהם יכולים לדבר בהם, אל תשכיחו אותן מהם, תהיו שותפים, וכמו לדעת את אותם חיבורים למחשב, הדיאלוג עם המחשב, לאס אמ אסים, מי היה מאמין לפני כמה שנים שכך תוכלו לתקשר בשניות עם כל העולם בו זמנית. כאן זה מהכיוון שאפשר לתפוש ולהבין, מחשב זה ברור. גם מחשב הוא מתוקשר אבל זה כבר למתקדמים, אנו נניח לזה כרגע. קבלו את מה שמגיע.

שימו לב, נשים אהובות ויקרות, לסימנים, הכל סביבכן מסמן, מדבר, חש, מדגדג.

שמחו את עצמכן, אתן זה כל מה שיש לכן. ובזמן הנתון גם מה שיש לנו. תנו לכן מקום, מקום של נוכחות, תקשיבו לנוכחות הפנימית שלכן, תוך כדי תנועה, תוך כדי דיבור, פשוט שלחו פנימה את השאלה: מה זה מרגיש, מה אני מרגישה, מה בא לי, השתמשו בשתי מילים, שלוש מילים פשוטות- מה בא לי, איך שלא תרצו, תהפכו את זה לאחת מהבאלי.

אנו מודעים לכך שלעיתים קשה לדעת את זה, שלא נדבר על להגיד את זה אבל תרשו לעצמכן לחיות את זה, להדהד את זה, לצחוק את זה, לשמוח.

באתן הנה כולכן לחיים של שמחה. אתן יכולות להישאר מעבר לגדר ולהגיד: שם, אצל השכנה שלי יש המון שמחה וגם אולי בארץ אחרת, את מי זה מעניין, אבל אם יש לכן בתודעה שקיימת שמחה, ואתם רוצים אותה – תביאו אותה אליכם.

תהיו אתם השמחה המדומיינת של השכנה, של הארץ האחרת. תמציאו שמחה, תחליטו לעצמכן שאתן שמחות, זה נראה הזוי, אותן נקודות שמחה שבאות מבחוץ הן גם עוברות וחולפות מהר מאד. אנו מדברים על מהות של שמחה שיוצאת מתוך הבטן התחתונה, מתוך ההיכל שלכן, מתוך הרחם שלכן, מדגדגת ועולה ללב, היא שמחה ללא תנאי, היא פשוט נוכחת והיא יכולה להיות נוכחת יותר, תאווררו ותפנו את המותר והאסור בדחיסות שנוכחת שם.

כל רגע הוא במסע שלכן, לא על כל רגע צריך לשים פוקוס, אבל כשיש לכן הזדמנות, תאירו כמו פנס קטן, תאירו מה היה שם, תקשיבו, תקשיבו לכן. בזבוז להתנהל בלי להקשיב לחוכמה, לעוצמה, ליופי הבלתי מתפשר שנוכח בתוככן. תגיעו למקור, המקור – אנו רואים אותו, הוא נמצא אצלכן, והיום במפגש הזה ערכנו יחד אתכן חניכה אישית למדריך האישי שלכן.

נגמרו התירוצים, לכולכן יש מדריך אישי. תמיד אמרנו שיש, אבל עכשיו אתן יודעות שיש. אולי הוא יודע את זה בסימן שאלה, הוא נוכח גם בספק או בדפוס הלא מוכר לנו, אבל אנו אומרים לכם את זה בצורה חד משמעית. ליווינו אתכן בכל התהליך והתעקשנו לגביו, כי הוא מאד בעל ערך בדרך שלכן ובדרך אתן לא לבד, תקראו לזה קול פנימי או "אני מדברת אל עצמי", זה לא מעניין, תנו למקום הזה להיות נוכח בחייכן רוב הזמן, זה כיף לא נורמאלי וחלק מתוך כלי השמחה שלכן.

הייתה שאלה האם המדריכים נעלבים, הם לא נעלבים במושגים שלכם, אבל הם יודעים שהחוזה הוא שבשלב מסוים הם יהיו שותפים מלאים והחוזה הזה עכשיו נפרע, אתן עכשיו מקיימות את החוזה הנשמתי שלכן של קשר ישיר והדוק עם המדריך, הוא לא צריך להתאמץ לסמן לכם סימנים, הוא יכול להגיד וגם אתם לו וזה בדיוק הפשטות והקלות שהדברים מתנהלים בהם.

אז נשים יקרות, לו רק הייתן יכולות לקחת את המילים שלנו לנצור אותן ולתת להם הדהוד פנימה – זה היה המון. אבל בסדר, אנו מכירים את התשדורות שעוברות מלמעלה למטה מהשכל ללב ולא ההיפך, לאט לאט, והלאט הזה הוא כבר מתרחש בתוככן. קחו אתכן, יש לכן המון ואת המדריך האישי ותדלגו את השבוע הזה בשמחה ובהנאה.

אנחנו, ההדרכה האדירה שיושבת כאן אתכן בחדר, המדריך האישי של כל אחת ואחת מכן, יש לכל אחת מכן מדריך או מדריכה, מחבקים אתכן ומברכים אתכן בברוכים הבאים.

תודה ושלום לכן.

The post נשים מתעוררות appeared first on מרכז הילה.

אנחנו רוצים להתחיל מהתחלה ולאמר לכן שבאתן הנה, וכמוכן כל בני האנוש על פני הכדור היפה שלכם ,באתם הנה בכדי לחיות ביחד, זאת אומרת באתם להצליח ולצלוח מערכות יחסים קלות, ברורות, זורמות, כבדות וקשות ומכאיבות. אם תביטו בחייכן הפרטיים, תוכלו להבחין שיש יותר מהטוב, מהפשוט, מהמותאם לכן מאשר מזה שפחות.

אנו טוענים שמבחינה מספרית יש יותר אנשים בחייכן שכיף לכן איתם מאשר אותם אנשים שלעיתים אפשר לספור אותם על כף יד אחת אבל הכף יד הזו צובעת וחונקת את כל מה שיש. אתם יכולים לראות שאותן מערכות יחסים לא נוחות, אולי בלשון המעטה, מייצרות כל כך הרבה אנרגיה בחיים שלכם שלעתים לא מאפשרות לכם להתרווח לאותן מערכות יחסים שנוח וקל ונעים לכם. זה מתאים גם לתפישה הקודמת שבקושי צריך לטפל ,יש לשים פוקוס על הקושי, אבל זו לא השאלה.

אנו באנו לאמר לכן כנשים אל נשים שדווקא בתדר האמהי נוכחת המהות אפילו במילה, ובמהות הזאת נוכחת ידיעת המקום. ידיעת המקום מדברת על כך שיש לכולם מקום בלב שלכן, וכשיש לכולם מקום זה פתאום נעשה אפשרי ,והפלונטר הזה שנגמרו הכלים ואי אפשר למצוא את קצה החוט, בהתרחבות של המקום יש הבנה שלא צריך כלים, ואפילו לא צריך להתיר את הפלונטר כי הוא לא אפשרי, העניין שלחזור ולדוש ולדון ולהבין ולהכות במקומות העבריים בטעויות שכל כך בוטות, זה רק כאין וכאפס מהפלונטר כולו. אף אחד בקיום שלכן שאיתו קשה לכן היום זה לא מפגש ראשוני, ואותה אמא ואותה חברה ואותו אח ואותו בעל, זו לא פעם ראשונה לכן ואל תנסו לפרום את הפלונטר כי זה לא אפשרי. כנשים אל נשים, חיים שלמים אתם יכולים להעביר בלחטט ולהבין ולפרוס והראש והשכל, זה רק קצה הקרחון, אם אתם מכירים את האמת של הקרחון כל מה שנמצא מתחת למים הוא בלתי נראה, לא תוכלו להגיע לתוצאה כי אין תוצאה, לכן אנו אומרים: מה קורה כשאתם לוקחים את האור- את הלהבה הקטנה שלכם ומניחים על הקצה של החוט של הפלונטר ונותנים לה להמיס ולחתוך? היא חותכת, בנוסף יש לכם את כלי המספריים המשולבים שלכם, אבל אנו מדברים איתכם דווקא על האור שלכם, ואז נשאר לכם חלקיק קטן ואיתו אפשר לשזור צמה משותפת, איתו אפשר לארוג באריגה עדינה את הרצון שלכם, וזה לא שלא יהיו קשיים בדרך, אתם פשוט לא תקראו להם קשיים ,תעשו עוד כמה עיניים באריגה, בסריגה, ברקמה שלכם ותיצרו חוט שעובר הלאה, שלא נתקע על עין, ובוודאי שלא חוזר אחורה, ותבינו שהחוט השזור הזה יש לכן חלק בו, כי אתן ממקומכן, נשים מוארות, יודעות את תבונת הלב, היא לא במילים ולא במעשים, היא בנוכחות, היא גם לא קולטת דרך מילים ומעשים אלא באהבת הלב, במקום הזה שהוא מוכן ללא תנאי.

ובהתקרבות הזו שלכם אתם קרובים יותר לבריאה, לבורא. בני אנוש מייצרים גם דברים איומים שכאילו אין להם לכאורה מחילה, והבריאה חומלת, כי לכולכן כנשים יש את פתח החמלה, והחמלה היא המקום שבא מתוככן, הוא המקום שלא נמצא בעבר ולא בעתיד רק כאן ועכשיו ,ומבין שהשותפות הזו היא הזדמנות, לחתוך את החוט ולהוציא אותו מלבכן זו טעות! הוא גם לא יצא, להמשיך ולייצר מאמץ זה גם כבר לא יעבוד , ההרגשה שעם אותו אדם שלבנו כבד עליו, המקום הכי כבד וכואב להרגיש שהמשקולת הזו דווקא פותחת את הידים שלנו לחיבוק ,ומתוך הלב שלנו ששם נמצאת המשקולת הזו עוטפים את המשקולת בחיבוק, זה קשה בהתחלה אבל ככל שמסכימים להרפות, רואים איך המשקולת הכבדה הזו הופכת להיות עגולה ולאט לאט נמסה, כי החיבור הוא בין שני הניצוצות, בין לב ללב בין מה שבין, לא בין מה שמופרד, ורק כשיש את ההסכמה הזו מתרחשת התחברות וזו כל התורה כולה, זו החמלה וזו האהבה, זה מה שבאתן לעשות כאן – לאהוב, זה גם החיבור שלכן בעיקר אל הקשיים שלכן, להביט להם בעיניים לחבק אותם עד שיימסו בחום הלב.

The post כיצד לצלוח מערכות יחסים appeared first on מרכז הילה.

שלום לכם, קבוצה מאוחדת של פרטים ושותפות יחדיו. אנו כאן נוכחים אתכם במסע. המסע לא התחיל ב- 9.00 בבקר. המסע הפרטי שלכם אליכם כבר התחיל זמן רב והיום מלקטים חלק נכבד מהחלקים ומוכנים לעצור לרגע את המרוץ, את הרעש ולהיות בהקשבה אליכם. אליכם בפרטיות שלכם, בפנימיות שלכם, דרך גוף הידע, דרך ההסכמה לפנות את הזמן והמשאבים, לעצור את היומיום, להתרווח בכורסא, להיפתח אל עצמכם ואל השותפים.

מבורכים אתם. מבורכים עד מאוד בשל הזכות שלכם לא לברוח מעצמכם. מי יותר ומי פחות, חלק מחוויית החיים על פני הכוכב המופלא שלכם שזור בתקשור. תקשור – אותו חיבור עמוק, רחב, אינסופי, הוא חלק ממה שבאתם לחוות בחווית החיים הזאת.

אז אתם יחד איתנו, שותפים נפלאים, להמשך הדרך, להתכוונות הפנימית ללא תנאי, בהכוונה ובהקשבה. חברים יקרים, אתם כאן בזכות הבחירות שלכם, איננו מדברים אתכם על מפחי נפש ושיחות עמוקות שמערבבות את כל המוכר הישן והעתיק יחדיו. אנו מדברים על הפשטות, על לתרגם את זה לשפה הפשוטה, שפת החיים, שפת ההולכים בה. שפה שמתחדשת כל רגע ורגע.

שפה שמקולכם, של השותפים שלכם, של הדיאלוגים הפשוטים והמורכבים יחדיו, של אותו תדר שאתם מזמינים לחייכם, שיהיה יותר בקלות, בהבנה, בזרימה, שהרעשים שמסחררים ומבלגנים את ראשכם ירפו, יבוא מה שנחוץ ומה שלא – אפשר לשחרר.

שתבחרו בכם כמנהלים את חייכם, שתבינו שאתם הברואים היחידים על פני הכדור, זה נשמע הזוי אבל רק אתם פה בשביל עצמכם. אף אחד לא יכול לחיות את חייכם. אפשר לייעץ, להתייעץ, אבל הדיוק והדרך שייכת ל DNA שלכם, לאותו חוזה נשמתי שנקבע בדרך בין החוויה הקודמת לחוויה הזו. בפרק הזמן הזה בחרתם את אותו יעוד, את אותה דרך, אותן הכרויות, אותם פוטנציאלים, את אותו הֶ רְ גֶש תדרי שאיתו אתם רוצים לנהל את חייכם. ורוב בני האדם נוכחים בסטייה. סטייה – כי מה שעולה להם זה ההישג החומרני, שהוא לא פסול, דרך אגב, אבל הוא צריך לבוא עם תובנה הֶ רְגֶֶשית, אחרת הוא חסר ערך. גם להיות ראש ממשלה או מנהיג דגול ללאַה הֶ רְ גֶֶש של התפתחות ושמחת הלב – אינו שווה.

אז מה שבעצם אנו אומרים לכם: הקשיבו ללב שלכם. הקשיבו ללב שיודע. אותו ססמוגרף פרטי, אנושי, שמוטבע בכל אחד מכם. הוא זר לאחר, אבל הוא ידוע לכם. אל תנסו להעתיק ססמוגרפים. אל תנסו להתאים לאותן כותרות שמתאימות לכלל. לפעמים זה מתאים. אל תשברו מסגרות, אבל התאימו את עצמכם למידותיכם, למידה שלכם היום, בצמצום רב לעומת מה שבחרתם להיות.

ואנחנו כאן שלובי ידיים מחבקים אתכם, מקשיבים לכם. אתם, ברואים יקרים, לא לבד, בכדי להיטיב עם חייכם, להביא ערך. ערך ליום יום, ערךַל הֶ רְגֶֶש, לתבונה, ובעיקר – מול כל ההשתאות שמסביב – לשמוח. אין תדר אחר מלבד שמחת הלב. שום דבר לא ישווה לו.

וגם נוכח מצבים לא פשוטים: כאבים, עצבויות, אובדנים, אכזבות, התדר של שמחת הקיום אינו נפגע. זה לא פשוט. זה דורש הקשבה, זה דורש הכוונה, זה דורש בעיקר בחירה. בחירה בלתי מתפשרת בכם. יום יום, שעה שעה להזכיר לנוכחות שלכם שאתם יודעים; לשאול, להתעניין, לראות פנימה מה מדבר שם. כל הידע נמצא אצלכם. היום אתם רק נזכרים בו, אתם לא ממציאים את הגלגל. אתם רק מתרווחים במקומכם, מי יותר ומי פחות ואומרים: הנה, אני יודע שאני יודע, גם אם זה בהבזקים, במצמוצים, יש שם משהו עמוק יותר שכמו מבקש לפרוץ החוצה, להתחדש, לרענן, באמת להיות במקומו.

זה לא הופך אתכם להיות אנשים אחרים, לא הופכים לנזירים באיזשהו מקדש רחוק ולא עושים תרגילים כאלה ואחרים אלא פשוט מקשיבים. מכוונים את האוזניים החיצוניות שלכם שיצאו מהלב. שיעבור שם הססמוגרף, שיהיה פתוח לחיבוק, שידבר את הלב. אין משהו אחר.

שם, בתוך ליבת הלב נמצא אותו DNA שאיתו הגעתם.

שם בהֶ רְ גֶֶש הזה, אין לו שום שם אחר והוא לא נסתר והוא לא מוחבא, הוא פשוט נוכח, כשאתם מזכירים לו להיות. נכון. לעיתים יש קצת אבק אבל זאת בדיוק ההתכוונות שלכם להקשבה, לראות מה יש, מה ניתן להפיק מהדרך ולשאול את השאלה הפשוטה שנשמעת הזויה וילדותית : מה בא לי. מה בא לי. זו תזכורת, ובדרך כלל אם ההקשבה נכונה והיא באה עם אותו רטט, ה"בא לי" הזה גם יכול להיות נוכח בחייכם.

אל תוותרו על עצמכם. אתם מאוד טובים לאחרים, מאוד יודעים לייעץ, מאוד יודעים לתת, אבל כל זה לא רלוונטי, לא שווה ואפילו לא מועיל גם לאחר אם לא נתתם קודם לעצמכם. אם לא התרחבתם, אם לא פיניתם לכם מקום להקשיב.

אז המסע המשותף שלנו שכרגע נוכח מרגש אותנו. מרגש אותנו בזכות שלנו להיות אתכם במקום המופלא הזה, בגילוי של ההיזכרות. אתם לא לבד. תזכרו את זה כל הזמן.

ודבר נוסף: תזכרו אתכם – לא במאמץ. מה שהולך במאמץ הוא לא מכוון אליכם. הוא מושאל, הוא מרוחק, הוא מכביד, הוא לא מביא פירות, אל תוותרו על הפירות שלכם. לא ביזע ובדמעות אלא בזכות היותכם ברואים מופלאים.

אנחנו רוצים בהזדמנות חגיגית זו של פתיחת הקורס לחבק אתכם חיבוק פשוט של היזכרות בשפע שנמצא איתכם. אנחנו חלק ממנו ויש עוד רבים כמותנו. הקשיבו לדברים שמגיעים אליכם. שימו לב לסימנים. שימו לב למה שמגיע. דברו איתו. ראו עד כמה אתם יודעים בלי ללמוד. בלי שמישהו אומר לכם. רק אתכם.

תודה לכם ושלום.

The post הלב כססמוגרף רגשי appeared first on מרכז הילה.

תוצאות אינן בעלות משמעות לכאורה, אלא הדרך, כמו שאתם יודעים ומכירים את אותן אמירות. אנו לא מדברים על האמירה שנאמרת השכם וערב, אנחנו מדברים על ההרגש. על האמירה להסכים להיות.

מדובר בזיק של תחושה פשוטה שיש בה השקטה נוכח הרעש. ריפוי נוכח הכאב.

נוכחות מול כל מה שנמצא מבחירה. משהו ראשוני מערסל ואוהב אתכם במקומכם. זה כל כך פשוט ובמקביל כל כך קשה להשיג. זה נראה שלעולם אי אפשר להגיע לאותו רטט שבין כה נוכח אצלכם. כשתחליטו שאתם בהרגש הזה – זה מה שיהיה. אין לו תפאורה מיוחדת, אין לו ריח מסוים, אין לו אפילו תחושה גופנית, כשהוא מגיע. אתם מחליטים היכן, מתי, כמה תהיו אתכם.

זה חמקמק, ועם זאת משלהב ומענג. חמקמקות שהיא כמו משחק תופסת. יש בו את הריגוש את התנועה, יש בו את הרגע הזה של להחליט האם לרוץ או האם להישאר.

לאיזה כיוון לפנות. מה בוחרים בשניית הנוכחות. היו במקביל התופסים והנתפסים של מה שבפנים ובחוץ. זה כל כך פשוט. נסו להתחבר לתדר הילדי הזה של "בא לי לשחק תופסת" ולהיות גם וגם.

אתם, ברואים יקרים ואהובים שלנו, קחו את האהבה שלנו – אהבת האור האלוהי המגיחה מכל כיוון, מכל ענן, מכל מקום, דמיינו את האור מגיע אליכם באותם רגעים שנדמה לכם שלא מואר. תקראו לו לאור, הוא מגיע. תזכירו לו, תבחרו באור שממלא את לבכם אליכם.

The post הזמנה לחיבור appeared first on מרכז הילה.

ברגעים אלו ממש לפי המגילה שלכם יש אפשרות לשנות את הגורל מה שנקרא את הפור, אלה אותם רגעים שבין אותה אנרגיה חורפית לאנרגיה הקייצית, אתם קוראים לזה אביב, אבל רגע זה לא בדבר הפשוט של העניין אלא מורכב יותר, יש מאבק פנימי שאתם רואים אותו בתוצאה החיצונית כמו יום גשם יום קיץ רוח קור וחום, זה משהו במבט החיצוני אבל אנו רוצים להביט איתכם פנימה,לפני כן אנו נביט החוצה ונביט על הלבלוב יש דיאלוג בלבלוב, ברור לגמרי לצמח שהוא פורח, אבל יש שם את הרגע הזה שעוד שניה נמצאים בבפנים וזה הרגע הזה, גם אם נראה שהיום שמש קייצית נעימה וחמה יש שם עוד את האנרגיה שעוד לא התאזנה, ולמה אנחנו לוקחים אותכם לשם, אנו לוקחים כי זו בחירה פנימית לאן אתם מטים את הבחירה שלכם, את הגורל שלכם את המהות שלכם ורגעים אלה הם רגעים של החלטה, ממש בימים אלה מבחינה אנרגטית מתאפשר, והבחירה היא לא מורכבת למרות שאתם אוהבים להרכיב ולפרק להפוך את הדברים למורכבים כי אז הם עם משמעות, המשמעות היחידה היא משמעות הקיום המייטיבה שלכם. לא אכפת לכם ולנו איך זה יהיה, זה הכפתור הפנימי שסביר להניח שנמצא בלב, הוא נמצא במהות שלכם הוא כפתור העכשיו- הפור בידכם פור השמחה של חייכם, והפור הזה יושב על אותם הסתרים שהיו ששרתו אותכם אבל היום מתבצע הגילוי, בימים אלו בשנת 2112 הכל גלוי ולהסתיר זה כיווץ מאד גדול, כאן נקודה מאד משמעותית של להפוך כבחירה את הגורל הגלוי שלכם לגלות אותו – להתגלות, הגילוי הזה הוא להיות אחד עם עצמכם עם הרגשות שלכם, עם הכעס הכאב ואי הנוחות אי אפשר לכווץ אותם ,כשאתם מדחיקים ואורזים ומכווצים אותם גם השמחה מתכווצת, להיות בהגשמה, לאמר את מי שאתם בגלוי, והגלוי -הגילוי הזה עם אותה תנועה קיומית של החיוּת, בקרוב מגיע חג החרות שהוא מוביל למקום של אם עכשיו בוחרים ומכוונים את הפור שם נכנסים לאחריות של החרות, נדמה כאילו זה משחק מילים אבל מילים הן תדר, הן מחברות לכם את הזיכרון למציאות ,תדר השמחה של חג הפורים הוא משמש כמטען, לכן יש האומרים שמוכרחים להיות שמח כי זה מ טען מפורים לפורים, אתם צוברים וממלאים איזו בטריה פנימית של שמחה שיכולה בימים מכווצים עצובים מדוכדכים לשמש לכם. בכלל יום חג היום ואנחנו חוגגים איתכם והחגיגה שלנו היום היא חגיגה של הגילוי של היופי והפרידה מזכות ההסתר.

נשמו רגע למקום שלכם, למקום שיש בו עדיין מיסוך, לא ניבהל ממנו ביחד, נברך את ההסתר זה לא לגמרי מובן כי יש פנים רבות לו, רק לנשום לתוכו, הנשימות שלנו מזכירות לו שאנחנו בעלי הבית. בדמיון שלנו ניקח את ההסתר הזה ונהפוך אותו כאילו היה איזה קלף ונראה בפנימיות שלנו מה מתגלה לנו, גילוי של הרגשה שהוא ממגנט את האור, יכול להיות קצת מסנוור.

The post מסר לפורים appeared first on מרכז הילה.