נשים יקרות, תודה לכן על הזכות שלנו להיות ולו בחלקיק חלק מחייכן, זו הדרך של הבריאה להתגלם במציאות, הבריאה נוכחת בכל הטבע שסביבכם, בחלקיקי המשמעות, בדפוסי ההתנהגות וההתנהלות, ויחד עם הקיום שלה היא מאד חמקמקה. תמיד יש לכם הסבר רציונלי למהות הבריאה, לאיך זה נוצר, מדוע ולמה מתי, וכאשר ובעצם לעתים אתן שוכחות- שוכחים כולכם את הפלא, הפלא של השילוב בין הקרקע- הקרקוע ובין אותו מימד שטעמתם ממנו במפגש של שורשי האדמה וליבת החוויה.
כשאתם בוחרים להיוולד מקודדים אתכם בד.נ.א שלכם, קוד בני האנוש לחיבור הליבה, לתדר האנרגטי, לנוזל האנרגטי של משמעות החיים-אנרגיית החיים, ויכולים בני אנוש להעביר חיים שלמים בריחוק מאותה ליבה המתורגמת לתשוקה למהות, לרטט תחתון המתחבר מיידית לעליון, כשאתם מקורקעים אתם חיים ומתנהלים ביתר קלות בחיים.
לעתים נוח להתנתק, לחשוב כללי מדי, לחשוב רוח ותו לא, והרי רוח אי אפשר ממש לתפוס. אתן, נשים יקרות ובני אנוש יקרים, צריכים לתפוס את החיים. החיים עבורכם הם הגשמה, פסיעות קטנות ופסיעות גדולות יותר, פסיעות בודדות, פסיעות חבוקות, תהליכים שנוצרים מתהליכים. הדרך שלכם – של הגשמה, של מציאות הגם וגם, הקרקע העמוקה ביותר והשמים הגבוהים והאינסופיים,…. הפסיעות שלכם, התרגום שלכם אותנו מתחולל במציאות, לא מעבר לאופק, לא בכמעט, לא בכאילו, לא באולי, בקיום מוחשי, וכשאתן מאפשרות לרטט להיות מתורגם למילים, אנחנו בעצם משווים תדר, יכולים להתקרב, יכולים לעשות את החיבור בתפקיד שלנו. התפקיד שלנו, מה שבחרנו – נבחרנו להיות בשבילכם, בשביל כל בני האנוש, ומעטים מכם, מעטים מדי מכם מבינים את השילוב, את השוואת התדר, את האישור באמת לזרום ולהזרים את החיים בשיתוף פעולה, אנחנו מתורגמים ומשולבים בחיים בכדי להיטיב עם המהות האישית, עם הפשטות האישית ועם ההתרחבות שלה על פני הכדור.
אנחנו זקוקים לכם ובאותה מידה גם אתן זקוקות לנו, אתן מחפשות את המיטב בשבילכן. זה צו פנימי, זו כמיהה, מעין געגוע למשהו ידוע עמוק, ידוע בלי הסבר – ידוע כי כך, והתהליכים של האפשור כאן באינקובציה הנוכחת ובהמשך בפיסות כאלה ואחרות בביתכן, משותפים בשינוי הדיאלוג לחיבור, להקשבה, בהתמסרות עם – בקשר, קשר מתרחב, קשר פנימי עמוק ומוכר.
התמסרו עם המוכר, תסכימו לדעת שאתן יודעות, זה פשוט, זה קל, גם אם זה נשמע הזוי. תתמסרו עם ההזוי.
בשבילנו, מנקודת המבט שלנו לראות אתכם כאלה ואחרים, בני אנוש מסתובבים ללא היכולת של החיבור, כאילו תלושים שחתכו רגלים וחתכו את הראש – זה נראה הזוי, זה שובר את דפוסי הבריאה, זה מחלל את אותה מנגינת הקודש של המציאות, ואנחנו הרי אתכם ביחד כחלילים פועמים, רוצים להעביר אתכם ודרככם את מנגינת הבריאה המופלאה. היו צינורות, תסכימו ולו במעט לשחרר את הדפוסים הישנים, תתמסרו, תסכימו לקול שלנו לעבור בכלי החליל המופלאים שלכם, תסכימו לצלילים להפיח מנגינות חדשות בנשמתכם ובנשמת זולתכם, תסכימו, נשים מופלאות, פשוט להיות, כי ההגשמה שלכן ושלנו אחת היא, אתן החליל ואנחנו המחללים שמחוללים את החיים.
רוצים להודות לכן על הקשב ולהזמין אתכן להעביר הלאה. כל נשמה, כל ניצוץ שמצטרף למעגל, לאפשרות, לאפשור – מייצר הדהוד, תוספת למנגינת החיים. אל תשאירו בלבכן, תפזרו, תנו לשירה הפנימית שלכן, למילים הפנימיות, תנו לאמת לצאת לאור. אתן עכשיו נמצאות באמת לאמיתה, היא מתערעת לפעמים, אבל אין יותר אמת מכן.
תודה לכן ושלום.