על שמחה ותשוקה – תקשור חי

כן, מותר לנו לומר היום "שלנו", כי אתן, נשים מדהימות ויקרות של עצמכן, כל אחת מכן בחרה להגיע למסע האישי הפרטי שלה, שלעיתים ברור מה תפקידו של המסע, ויש חלקים נסתרים מן ההבנה. מצד אחד יש לכן כמיהה בלתי מוסברת פנימית ועצמתית לחלק הנסתר או הבלתי גלוי לחלוטין של המסע הזה, אך מצד שני אתם רוצים את הבהירות שלו, את המהירות שלו, והחלק הזה של המסע שזור בתהליך חייכם מתחילתו ועד סופו, ואם תשאלו אותנו מתי מגיעים?- לעולם לא. והלא להגיע זה הקסם, והלא לדעת עד הסוף – זו ההתרגשות וההססנות.

הספקות הם כלי הדרך שלכן, אל תוותרו עליהם, הם מניעים אתכם לא לוותר. כשמוותרים – נוצר חלל מאד גדול, והכמיהה לעולם לא מתפוגגת, היא מגיעה במופעים אחרים.

אנו אומרים לכן, שגם אם בתחילת המפגש היו רגעי שקט או רגעי ריקנות במידה מסוימת, ויהיו עוד כאלה, גם במקומות האלו – צקו לתוכם את התשוקה. תזכירו לעצמכן את התשוקה שלכם בחיים, בדרך, בסקרנות. זה תלוי בכן, כי הכל כמו מונח לפניכן. רק הושיטו יד. רק תסכימו לשחרר ולתת ליד, ללב, ליד הלב שלכן לגשת.

יש סביבכן שלל כלים, כמות אדירה של הדרכה, היקום כולו פתוח בפניכן, ולו הייתן יכולות לראות את האין סופיות שלו, יתכן והייתן נבהלות. לכן זה במנסרה, בכדי שתוכלו להתחיל להתרגל, להתיידד ולמצוא ולשזור את זה בחיי היומיום.

ואתן היום כאן, כי אתן לא מוותרות עליכן, לא מוותרות על ההתרחבות המודעת שלכן עליכן. ונמאס לכן להיות בודדות, אתן מבינות בעומק נשמתכן, גם שאתן מלאות בעשייה, בחברים, במשפחה, הבדידות היא פנימה, והבדידות היא אותו מקור שלכן אתכן. דרך החיבור למדריך וזה רק חלקיק ממנו, דרך החיבור לדיאלוג שלכם אתכן.

יכולים להיות אנשים באמת מבודדים, שנמצאים להם באיזושהי בקתה מרוחקת או מנזר מקודש והם לבד לחלוטין, אבל הם לא מרגישים לרגע בודדים. ואילו אתן עם כל השפע שסביבכן, אם תביטו פנימה תחושו בבדידות הזו. היא בדידות אנרגטית, ואז השכל מסביר שאין הגיון וזה לא יכול להיות. אנו כרגע לא נאבקים עם השכל המתרוצץ שלכן.

אנו שותפים אליו, הוא בעל ערך משמעותי. המקום הזה של פתיחת הדלת לתקשור, פתיחת הדלת הביתה, היא הפתיחה ליחד שלכן אתכן, וזו מהות החיים. ההבנה הבלתי נתפסת שכל אחת מכן, היא נפרדת והיא הכל בו זמנית וה"הכל" הזה, ראשית מה שיש בכן ומסביבכן והוא גם כל מה שיש ביקום, פתוח ונגיש בכל רגע, בכל שלב, בכל הזדמנות למאווייכן, לרצונותיכן, לתשוקתכן לחיים שלכן. זה לא מעבר לאופק, זה לא בשמים, זה לא רק עבור יחידי סגולה , זה הקשרים, ההקשרים, יצירת המציאות, החיים בהנאה ולתוך ההנאה והעונג הן שורש החיים שלכן, שורש הדרך. זה מה שמאפשר לכן להיות באיזון ובמקומכן. כאן ובכלל על הכדור שלכם יש התעוררות מכל הכיוונים בעיקר ההתעוררות הכי המשמעותית שעושה שינוי היא דרך הילדים, והרי הכל תעשו למען ילדיכם. אז בתירוץ שבשבילם תבינו את השפות שהם יכולים לדבר בהם, אל תשכיחו אותן מהם, תהיו שותפים, וכמו לדעת את אותם חיבורים למחשב, הדיאלוג עם המחשב, לאס אמ אסים, מי היה מאמין לפני כמה שנים שכך תוכלו לתקשר בשניות עם כל העולם בו זמנית. כאן זה מהכיוון שאפשר לתפוש ולהבין, מחשב זה ברור. גם מחשב הוא מתוקשר אבל זה כבר למתקדמים, אנו נניח לזה כרגע. קבלו את מה שמגיע.

שימו לב, נשים אהובות ויקרות, לסימנים, הכל סביבכן מסמן, מדבר, חש, מדגדג.

שמחו את עצמכן, אתן זה כל מה שיש לכן. ובזמן הנתון גם מה שיש לנו. תנו לכן מקום, מקום של נוכחות, תקשיבו לנוכחות הפנימית שלכן, תוך כדי תנועה, תוך כדי דיבור, פשוט שלחו פנימה את השאלה: מה זה מרגיש, מה אני מרגישה, מה בא לי, השתמשו בשתי מילים, שלוש מילים פשוטות- מה בא לי, איך שלא תרצו, תהפכו את זה לאחת מהבאלי.

אנו מודעים לכך שלעיתים קשה לדעת את זה, שלא נדבר על להגיד את זה אבל תרשו לעצמכן לחיות את זה, להדהד את זה, לצחוק את זה, לשמוח.

באתן הנה כולכן לחיים של שמחה. אתן יכולות להישאר מעבר לגדר ולהגיד: שם, אצל השכנה שלי יש המון שמחה וגם אולי בארץ אחרת, את מי זה מעניין, אבל אם יש לכן בתודעה שקיימת שמחה, ואתם רוצים אותה – תביאו אותה אליכם.

תהיו אתם השמחה המדומיינת של השכנה, של הארץ האחרת. תמציאו שמחה, תחליטו לעצמכן שאתן שמחות, זה נראה הזוי, אותן נקודות שמחה שבאות מבחוץ הן גם עוברות וחולפות מהר מאד. אנו מדברים על מהות של שמחה שיוצאת מתוך הבטן התחתונה, מתוך ההיכל שלכן, מתוך הרחם שלכן, מדגדגת ועולה ללב, היא שמחה ללא תנאי, היא פשוט נוכחת והיא יכולה להיות נוכחת יותר, תאווררו ותפנו את המותר והאסור בדחיסות שנוכחת שם.

כל רגע הוא במסע שלכן, לא על כל רגע צריך לשים פוקוס, אבל כשיש לכן הזדמנות, תאירו כמו פנס קטן, תאירו מה היה שם, תקשיבו, תקשיבו לכן. בזבוז להתנהל בלי להקשיב לחוכמה, לעוצמה, ליופי הבלתי מתפשר שנוכח בתוככן. תגיעו למקור, המקור – אנו רואים אותו, הוא נמצא אצלכן, והיום במפגש הזה ערכנו יחד אתכן חניכה אישית למדריך האישי שלכן.

נגמרו התירוצים, לכולכן יש מדריך אישי. תמיד אמרנו שיש, אבל עכשיו אתן יודעות שיש. אולי הוא יודע את זה בסימן שאלה, הוא נוכח גם בספק או בדפוס הלא מוכר לנו, אבל אנו אומרים לכם את זה בצורה חד משמעית. ליווינו אתכן בכל התהליך והתעקשנו לגביו, כי הוא מאד בעל ערך בדרך שלכן ובדרך אתן לא לבד, תקראו לזה קול פנימי או "אני מדברת אל עצמי", זה לא מעניין, תנו למקום הזה להיות נוכח בחייכן רוב הזמן, זה כיף לא נורמאלי וחלק מתוך כלי השמחה שלכן.

הייתה שאלה האם המדריכים נעלבים, הם לא נעלבים במושגים שלכם, אבל הם יודעים שהחוזה הוא שבשלב מסוים הם יהיו שותפים מלאים והחוזה הזה עכשיו נפרע, אתן עכשיו מקיימות את החוזה הנשמתי שלכן של קשר ישיר והדוק עם המדריך, הוא לא צריך להתאמץ לסמן לכם סימנים, הוא יכול להגיד וגם אתם לו וזה בדיוק הפשטות והקלות שהדברים מתנהלים בהם.

אז נשים יקרות, לו רק הייתן יכולות לקחת את המילים שלנו לנצור אותן ולתת להם הדהוד פנימה – זה היה המון. אבל בסדר, אנו מכירים את התשדורות שעוברות מלמעלה למטה מהשכל ללב ולא ההיפך, לאט לאט, והלאט הזה הוא כבר מתרחש בתוככן. קחו אתכן, יש לכן המון ואת המדריך האישי ותדלגו את השבוע הזה בשמחה ובהנאה.

אנחנו, ההדרכה האדירה שיושבת כאן אתכן בחדר, המדריך האישי של כל אחת ואחת מכן, יש לכל אחת מכן מדריך או מדריכה, מחבקים אתכן ומברכים אתכן בברוכים הבאים.

תודה ושלום לכן.