התקשור מלווה את חיי באופן כזה או אחר מאז היותי ילדה. הוא חלק ממני, עוד לפני שידעתי לכנותו בשמות או להגדירו.

דוגמה פשוטה וראשונית לנוכחותו היתה במשחקי הקלפים ששיחקתי עם אבי בילדותי. כשהכנסתי ג'וקר לסדרה חסרה, ידעתי שזו בקשה שאני מפנה אל הקופה להמציא לי מתוכה את הקלף החסר. היה לי חוק פשוט לפיו אם תוך כ-2 תורות לא מגיע הקלף המבוקש, עלי להזיז את הג'וקר לסדרה אחרת, ולשנות בקשה. וזה עבד. את הדיאלוג הזה עם כוחות המזל, היקום, הגורל, המשכתי ואני ממשיכה לקיים כל חיי, בואריאציות משתנות.

הוא נוכח גם בעבודתי המקצועית, ולמעשה מהווה תשתית וגרעין -ליבה שלה: זהו אותו שיח פנימי שהינו בו-זמנית גם שיח עם העולם שבחוץ, וכך אני גם מבינה את המושג "משיח", שנמצא כאן כאפשרות כל הזמן, והגיעה העת להכיר בקיומו.

סיפורים רבים באמתחתי אודות מקומו ותפקידו של התקשור בחיי מאז הכרתי את הילה.

סיפורים דרמטיים, רבי תנופה, וגם קטנים ויומיומיים יותר. בין הדרמטיים אני יכולה להזכיר את מעשה היוזמה של "מקום בלב", את סיפור העלמותו של בני, ואת סיפור לידתה של "מגילת אסתר", יצירה שהופקה ונחגגה ביום הולדתי ה-05.

וזו רשימה חלקית מאד.

אך בזמן הקצר שהוקצב לי ברצוני להביא דוקא את מחשבותי על התקשור כגשר בין עולמות, שהגיע זמנו לשמש ככלי בידי כולנו. כלי של תקשורת, של אור, של חיים ואהבה.

במסגרת מקצועי כפסיכולוגית קלינית נמשכתי, חקרתי, ועסקתי רבות בתחומים שנתפסים כאזוטריים ומיסטיים. יש לי רשיון בהיפנוט, אני עוסקת גם בשמאניזם אינדיאני וגם בסוד המעברים התודעתיים שהעברית מציעה. ניתן להסביר את הדרכים הרוחניות, ותקשור ביניהן, גם במונחים פסיכולוגיים-מדעיים מתוך תחומי הפסיכולוגיה הטראנס-פרסונאלית, האקזיסטנציאליסטית, החיובית, והרוחנית.

אני רואה בתקשור (כמו גם בדרכים הרוחיות-מדיטטיביות האחרות) אפשרות להגיע למימדים אחרים בהוויתנו, אשר קצרה ידן של הדרכים הקונבנציונאליות, המדעיות- שכליות מלהגיע, בשל הימנעותן ממה שאינו ניתן להסבר באופן הגיוני, מוכר ורגיל.

בעת התקשור מתרחש מעבר לשימוש באונה הימנית שלנו, זו הפעילה גם במצבי יצירה וחלימה, כבהיפנוזה, בכדי להגיע לידע פנימי ורוחי גבוה, החובר לידע אוניברסאלי הקיים ביקום, ואשר יש לנו נגישות אליו, אם רק נרצה.

(ולאחרונה אנו רוצים יותר ויותר…)

חשוב לי להבחין בין המתרחש בעת היפנוזה, המשמשת ככלי טיפולי בתוך העבודה הפסיכולוגית (וגם בתוך הרפואה, בתחומיה השונים), שם בד"כ המטרה היא להגיע לידע פנימי אישי שאינו מודע או נגיש, כחלק מההליך הטיפולי ולצרכיו, לבין מה שמתרחש לפי הבנתי בעת תקשור. שם הנגישות היא לידע רוחי אוניברסאלי, אשר יש לו רלוונטיות מעשית לחיי הפרט. מכאן, שעל פי הבנתי ומתוך נסיוני עם שתי הדרכים הללו, התקשור הוא סוג של היפנוזה גבוהה, שבד"כ מתווכת ע"י אדם נוסף (המתקשר), אך ניתן גם ללמוד לבצעה באופן עצמאי, וזה מה שלומדים בקורסי התקשור שהילה מלמדת. בתקשור העצמאי התיווך אל הידע הגבוה נעשה בעזרת "מדריכים" או "הדרכה" גבוהה, אותה חווה המתקשר בדרכים שונות.

בכל אופן, סוגי הידע הרוחי הללו – הפנימי-אישי, והחיצוני-אוניברסאלי (וגם על ההבחנה הזו ניתן לערער ולראות שבעצם ב"פנימי" קיים ידע אוניברסאלי, וב"חיצוני" קיים ידע אישי…) – נמצאים בדיאלוג מתמיד.

זהו דיאלוג של התפתחות, צמיחה, ריפוי, אהבה, יצירה.

בדיאלוג זה מתבטלות ההבחנות הדיכוטומיות (דואליות) שהשכל מורגל בהן בכדי לתפוס את המציאות, ומתאפשרת תפיסת מציאות אחרת, שהינה על חושית ולא רציונאלית רגילה. תפיסה זו (בדומה ל-reframing המתרחש בעבודה ההיפנוטית) מאפשרת לידע גבוה להנחות אותנו בשאלות שאנו מעלים.

בעת התקשור אנו חווים את הדיאלוג הזה באופן ישיר, נעים, וממלא באנרגיה של שמחה וחיות. בזמן כזה אנו ב"אחד" – וחווים אהבה מבפנים ומבחוץ. ברגע זה אנו מצויים בעין הסערה של קיומנו, שהוא מקום שקט, בוטח, יודע. ברגע זה אנו מגלים את האלוהים שבנו, ויכולים לעשות שימוש בכוחותיו, אם נבחר. זהו מקום שאליו אנו כמהים כשאנו מאמינים ומקווים, והוא נוכח והווה כשאנו מתקשרים.

האתגר בשימוש בתקשור הוא אתגר הבחירה. זהו אותו אתגר שלקחה על עצמה הרוח שלנו כשבחרה להתגשם בגוף ארצי, ולכן, במפגש עם הרוח הזו – בעת התקשור – אנו מתבקשים לבחור מה ניקח מהמפגש עימה לחיים הארציים, ואיך נממש את הידע והחוויה להתפתחות וצמיחה.

היריעה קצרה כאן מלפרט יותר. ברצוני רק להוסיף ולהדגיש שאני רואה את התקשור ואתה חוויה התקשורית כחלק ממכלול של דרכים חיוביות להגיע אל חיים באור. חשוב לדעת שדרכו לעיתים קרובות עוברת דרך כאב, או יוצאת מכאב, חסר, שאלה, בכדי להביא ריפוי. אין לי ספק שזהו כלי שהינו נגיש לכל אחד המעוניין בכך, משום שלכולנו יש רוח, ובידי כולנו מצויה הבחירה.

עבורי – זהו כלי רב עוצמה, בשימוש יומיומי, יצירתי ומתפתח, בחיי ובעבודתי, והוא הופך בהדרגה את העבודה שלי מעבודה שיש עימה עבדות, למלאכה שהיא כעשיה של מלאכים: קלה, ללא מאמץ, נעימה, מצמיחה ופוריה.

אני רואה את תפקידי ויעודי בשלב זה של חיי לשמש גשר וקשר בין העולמות: העולם המקצועי-אקדמי-מדעי, קונבנציונאלי, לעולם הרוחי, וזאת משום שאני מצויה בשני העולמות, ויש לי את העניין והיכולת לתרגם, ולהיות בשירות הגישור הזה.

אסתר גילת,
פסיכולוגית קלינית מומחית,
מורשה בהיפנוט,
מורת דרך לטרנספורמציה ויוצרת שעטנזים.