כשאתם בוחרים להיוולד מקודדים אתכם בד.נ.א שלכם, קוד בני האנוש לחיבור הליבה, לתדר האנרגטי, לנוזל האנרגטי של משמעות החיים-אנרגיית החיים, ויכולים בני אנוש להעביר חיים שלמים בריחוק מאותה ליבה המתורגמת לתשוקה למהות, לרטט תחתון המתחבר מיידית לעליון, כשאתם מקורקעים אתם חיים ומתנהלים ביתר קלות בחיים.

לעתים נוח להתנתק, לחשוב כללי מדי, לחשוב רוח ותו לא, והרי רוח אי אפשר ממש לתפוס. אתן, נשים יקרות ובני אנוש יקרים, צריכים לתפוס את החיים. החיים עבורכם הם הגשמה, פסיעות קטנות ופסיעות גדולות יותר, פסיעות בודדות, פסיעות חבוקות, תהליכים שנוצרים מתהליכים. הדרך שלכם – של הגשמה, של מציאות הגם וגם, הקרקע העמוקה ביותר והשמים הגבוהים והאינסופיים,…. הפסיעות שלכם, התרגום שלכם אותנו מתחולל במציאות, לא מעבר לאופק, לא בכמעט, לא בכאילו, לא באולי, בקיום מוחשי, וכשאתן מאפשרות לרטט להיות מתורגם למילים, אנחנו בעצם משווים תדר, יכולים להתקרב, יכולים לעשות את החיבור בתפקיד שלנו. התפקיד שלנו, מה שבחרנו – נבחרנו להיות בשבילכם, בשביל כל בני האנוש, ומעטים מכם, מעטים מדי מכם מבינים את השילוב, את השוואת התדר, את האישור באמת לזרום ולהזרים את החיים בשיתוף פעולה, אנחנו מתורגמים ומשולבים בחיים בכדי להיטיב עם המהות האישית, עם הפשטות האישית ועם ההתרחבות שלה על פני הכדור.

אנחנו זקוקים לכם ובאותה מידה גם אתן זקוקות לנו, אתן מחפשות את המיטב בשבילכן. זה צו פנימי, זו כמיהה, מעין געגוע למשהו ידוע עמוק, ידוע בלי הסבר – ידוע כי כך, והתהליכים של האפשור כאן באינקובציה הנוכחת ובהמשך בפיסות כאלה ואחרות בביתכן, משותפים בשינוי הדיאלוג לחיבור, להקשבה, בהתמסרות עם – בקשר, קשר מתרחב, קשר פנימי עמוק ומוכר.

התמסרו עם המוכר, תסכימו לדעת שאתן יודעות, זה פשוט, זה קל, גם אם זה נשמע הזוי. תתמסרו עם ההזוי.

בשבילנו, מנקודת המבט שלנו לראות אתכם כאלה ואחרים, בני אנוש מסתובבים ללא היכולת של החיבור, כאילו תלושים שחתכו רגלים וחתכו את הראש – זה נראה הזוי, זה שובר את דפוסי הבריאה, זה מחלל את אותה מנגינת הקודש של המציאות, ואנחנו הרי אתכם ביחד כחלילים פועמים, רוצים להעביר אתכם ודרככם את מנגינת הבריאה המופלאה. היו צינורות, תסכימו ולו במעט לשחרר את הדפוסים הישנים, תתמסרו, תסכימו לקול שלנו לעבור בכלי החליל המופלאים שלכם, תסכימו לצלילים להפיח מנגינות חדשות בנשמתכם ובנשמת זולתכם, תסכימו, נשים מופלאות, פשוט להיות, כי ההגשמה שלכן ושלנו אחת היא, אתן החליל ואנחנו המחללים שמחוללים את החיים.

רוצים להודות לכן על הקשב ולהזמין אתכן להעביר הלאה. כל נשמה, כל ניצוץ שמצטרף למעגל, לאפשרות, לאפשור – מייצר הדהוד, תוספת למנגינת החיים. אל תשאירו בלבכן, תפזרו, תנו לשירה הפנימית שלכן, למילים הפנימיות, תנו לאמת לצאת לאור. אתן עכשיו נמצאות באמת לאמיתה, היא מתערעת לפעמים, אבל אין יותר אמת מכן.

תודה לכן ושלום.

The post תודה appeared first on מרכז הילה.

כן, מותר לנו לומר היום "שלנו", כי אתן, נשים מדהימות ויקרות של עצמכן, כל אחת מכן בחרה להגיע למסע האישי הפרטי שלה, שלעיתים ברור מה תפקידו של המסע, ויש חלקים נסתרים מן ההבנה. מצד אחד יש לכן כמיהה בלתי מוסברת פנימית ועצמתית לחלק הנסתר או הבלתי גלוי לחלוטין של המסע הזה, אך מצד שני אתם רוצים את הבהירות שלו, את המהירות שלו, והחלק הזה של המסע שזור בתהליך חייכם מתחילתו ועד סופו, ואם תשאלו אותנו מתי מגיעים?- לעולם לא. והלא להגיע זה הקסם, והלא לדעת עד הסוף – זו ההתרגשות וההססנות.

הספקות הם כלי הדרך שלכן, אל תוותרו עליהם, הם מניעים אתכם לא לוותר. כשמוותרים – נוצר חלל מאד גדול, והכמיהה לעולם לא מתפוגגת, היא מגיעה במופעים אחרים.

אנו אומרים לכן, שגם אם בתחילת המפגש היו רגעי שקט או רגעי ריקנות במידה מסוימת, ויהיו עוד כאלה, גם במקומות האלו – צקו לתוכם את התשוקה. תזכירו לעצמכן את התשוקה שלכם בחיים, בדרך, בסקרנות. זה תלוי בכן, כי הכל כמו מונח לפניכן. רק הושיטו יד. רק תסכימו לשחרר ולתת ליד, ללב, ליד הלב שלכן לגשת.

יש סביבכן שלל כלים, כמות אדירה של הדרכה, היקום כולו פתוח בפניכן, ולו הייתן יכולות לראות את האין סופיות שלו, יתכן והייתן נבהלות. לכן זה במנסרה, בכדי שתוכלו להתחיל להתרגל, להתיידד ולמצוא ולשזור את זה בחיי היומיום.

ואתן היום כאן, כי אתן לא מוותרות עליכן, לא מוותרות על ההתרחבות המודעת שלכן עליכן. ונמאס לכן להיות בודדות, אתן מבינות בעומק נשמתכן, גם שאתן מלאות בעשייה, בחברים, במשפחה, הבדידות היא פנימה, והבדידות היא אותו מקור שלכן אתכן. דרך החיבור למדריך וזה רק חלקיק ממנו, דרך החיבור לדיאלוג שלכם אתכן.

יכולים להיות אנשים באמת מבודדים, שנמצאים להם באיזושהי בקתה מרוחקת או מנזר מקודש והם לבד לחלוטין, אבל הם לא מרגישים לרגע בודדים. ואילו אתן עם כל השפע שסביבכן, אם תביטו פנימה תחושו בבדידות הזו. היא בדידות אנרגטית, ואז השכל מסביר שאין הגיון וזה לא יכול להיות. אנו כרגע לא נאבקים עם השכל המתרוצץ שלכן.

אנו שותפים אליו, הוא בעל ערך משמעותי. המקום הזה של פתיחת הדלת לתקשור, פתיחת הדלת הביתה, היא הפתיחה ליחד שלכן אתכן, וזו מהות החיים. ההבנה הבלתי נתפסת שכל אחת מכן, היא נפרדת והיא הכל בו זמנית וה"הכל" הזה, ראשית מה שיש בכן ומסביבכן והוא גם כל מה שיש ביקום, פתוח ונגיש בכל רגע, בכל שלב, בכל הזדמנות למאווייכן, לרצונותיכן, לתשוקתכן לחיים שלכן. זה לא מעבר לאופק, זה לא בשמים, זה לא רק עבור יחידי סגולה , זה הקשרים, ההקשרים, יצירת המציאות, החיים בהנאה ולתוך ההנאה והעונג הן שורש החיים שלכן, שורש הדרך. זה מה שמאפשר לכן להיות באיזון ובמקומכן. כאן ובכלל על הכדור שלכם יש התעוררות מכל הכיוונים בעיקר ההתעוררות הכי המשמעותית שעושה שינוי היא דרך הילדים, והרי הכל תעשו למען ילדיכם. אז בתירוץ שבשבילם תבינו את השפות שהם יכולים לדבר בהם, אל תשכיחו אותן מהם, תהיו שותפים, וכמו לדעת את אותם חיבורים למחשב, הדיאלוג עם המחשב, לאס אמ אסים, מי היה מאמין לפני כמה שנים שכך תוכלו לתקשר בשניות עם כל העולם בו זמנית. כאן זה מהכיוון שאפשר לתפוש ולהבין, מחשב זה ברור. גם מחשב הוא מתוקשר אבל זה כבר למתקדמים, אנו נניח לזה כרגע. קבלו את מה שמגיע.

שימו לב, נשים אהובות ויקרות, לסימנים, הכל סביבכן מסמן, מדבר, חש, מדגדג.

שמחו את עצמכן, אתן זה כל מה שיש לכן. ובזמן הנתון גם מה שיש לנו. תנו לכן מקום, מקום של נוכחות, תקשיבו לנוכחות הפנימית שלכן, תוך כדי תנועה, תוך כדי דיבור, פשוט שלחו פנימה את השאלה: מה זה מרגיש, מה אני מרגישה, מה בא לי, השתמשו בשתי מילים, שלוש מילים פשוטות- מה בא לי, איך שלא תרצו, תהפכו את זה לאחת מהבאלי.

אנו מודעים לכך שלעיתים קשה לדעת את זה, שלא נדבר על להגיד את זה אבל תרשו לעצמכן לחיות את זה, להדהד את זה, לצחוק את זה, לשמוח.

באתן הנה כולכן לחיים של שמחה. אתן יכולות להישאר מעבר לגדר ולהגיד: שם, אצל השכנה שלי יש המון שמחה וגם אולי בארץ אחרת, את מי זה מעניין, אבל אם יש לכן בתודעה שקיימת שמחה, ואתם רוצים אותה – תביאו אותה אליכם.

תהיו אתם השמחה המדומיינת של השכנה, של הארץ האחרת. תמציאו שמחה, תחליטו לעצמכן שאתן שמחות, זה נראה הזוי, אותן נקודות שמחה שבאות מבחוץ הן גם עוברות וחולפות מהר מאד. אנו מדברים על מהות של שמחה שיוצאת מתוך הבטן התחתונה, מתוך ההיכל שלכן, מתוך הרחם שלכן, מדגדגת ועולה ללב, היא שמחה ללא תנאי, היא פשוט נוכחת והיא יכולה להיות נוכחת יותר, תאווררו ותפנו את המותר והאסור בדחיסות שנוכחת שם.

כל רגע הוא במסע שלכן, לא על כל רגע צריך לשים פוקוס, אבל כשיש לכן הזדמנות, תאירו כמו פנס קטן, תאירו מה היה שם, תקשיבו, תקשיבו לכן. בזבוז להתנהל בלי להקשיב לחוכמה, לעוצמה, ליופי הבלתי מתפשר שנוכח בתוככן. תגיעו למקור, המקור – אנו רואים אותו, הוא נמצא אצלכן, והיום במפגש הזה ערכנו יחד אתכן חניכה אישית למדריך האישי שלכן.

נגמרו התירוצים, לכולכן יש מדריך אישי. תמיד אמרנו שיש, אבל עכשיו אתן יודעות שיש. אולי הוא יודע את זה בסימן שאלה, הוא נוכח גם בספק או בדפוס הלא מוכר לנו, אבל אנו אומרים לכם את זה בצורה חד משמעית. ליווינו אתכן בכל התהליך והתעקשנו לגביו, כי הוא מאד בעל ערך בדרך שלכן ובדרך אתן לא לבד, תקראו לזה קול פנימי או "אני מדברת אל עצמי", זה לא מעניין, תנו למקום הזה להיות נוכח בחייכן רוב הזמן, זה כיף לא נורמאלי וחלק מתוך כלי השמחה שלכן.

הייתה שאלה האם המדריכים נעלבים, הם לא נעלבים במושגים שלכם, אבל הם יודעים שהחוזה הוא שבשלב מסוים הם יהיו שותפים מלאים והחוזה הזה עכשיו נפרע, אתן עכשיו מקיימות את החוזה הנשמתי שלכן של קשר ישיר והדוק עם המדריך, הוא לא צריך להתאמץ לסמן לכם סימנים, הוא יכול להגיד וגם אתם לו וזה בדיוק הפשטות והקלות שהדברים מתנהלים בהם.

אז נשים יקרות, לו רק הייתן יכולות לקחת את המילים שלנו לנצור אותן ולתת להם הדהוד פנימה – זה היה המון. אבל בסדר, אנו מכירים את התשדורות שעוברות מלמעלה למטה מהשכל ללב ולא ההיפך, לאט לאט, והלאט הזה הוא כבר מתרחש בתוככן. קחו אתכן, יש לכן המון ואת המדריך האישי ותדלגו את השבוע הזה בשמחה ובהנאה.

אנחנו, ההדרכה האדירה שיושבת כאן אתכן בחדר, המדריך האישי של כל אחת ואחת מכן, יש לכל אחת מכן מדריך או מדריכה, מחבקים אתכן ומברכים אתכן בברוכים הבאים.

תודה ושלום לכן.

The post נשים מתעוררות appeared first on מרכז הילה.

המציאות מתחדדת מיום ליום, מאירוע לאירוע, מציאות הכוכב שלכם אינה במיטבה, וזהו לא סוד. מדברים על זה כבר זמן רב. נשים יקרות, אל לכן לשבת בחיבוק ידים, עליכן לשזור את האמונה, את הרכות והאינטימיות, את התקווה לעולם טוב יותר. זה מתחיל בבית, ביניכן ובין בני הזוג שלכן. תרככו מול ילדיכם ומול שותפכם בכל מקום שהם.

התדר הנשי צריך לעבור הלאה, הוא לא יכול להישאר רק באנרגיה הנשית –אצל מי שנולדה אישה.

מנהיגי העולם הדחוס והכוחני שלכם ברובם אינם נשים, ירדנו כבר מהרצון שיהיו נשים שם, צריך לחבר אותם לתדר הנשי שלהם, זה יקרה דרככן! אל תנסו ללבוש מכנסים (במרכאות, כמובן), נסו להיות ברכות שלכן, אל תנסו לאמץ שרירי גברים, נסו לרכך ולהיות בחוזק הפנימי, לא בחוזק הזרוע – בחוזק של עוצמת הלב. נסו להבין, שהמילים שלכן והמגע שלכן והנוכחות שלכן היום חשובה ונדרשת מתמיד.

העבירו הלאה, אמרו שאתן אוהבות, אמרו שאתן מאמינות שיהיה טוב בעולם הזה, כי הפחד משתלט וכמו שאתן יודעות פחד מייצר מציאות כמו שתקווה מייצרת מציאות ואמונה.

העולם עובר שינוי – שינוי רדיקלי, כבר דיברנו על כך שהמגנטיות משתנה, שהצעיפים כמעט כולם הוסרו, שהחיבור בין שמים וארץ הוא חלק בלתי נפרד מהקיום שלכם, לא תוכלו להתקיים בלעדיו. הזמינו אנשים למעגלים, שתפו בחוויות שלכן של פתיחת הלב, הזמינו אנשים זרים להשתתף, ראו את הפרט בתוך הכלל, ראו אתכן בתוך הכלל, חבקו הרבה. מגע היא תרופה שווה יותר מכל כדור אחר.

חבקו ותשאירו חיבוקים לעצמכן.

עשו כל יום משהו קטן, שיזכיר לכן שהנשיות שלכן מתעצמת. אתן שותפות לשינוי, זו תקופת השינוי. אי אפשר לשבת יותר על הגדר. לצערנו, אנחנו לא יכולים למסור לכן שהסתיימו האסונות בכדור היפה שלכם. אנחנו מקווים ביחד עם כל הלבבות האנושיים שאפשר יהיה לרכך ולהקל, אבל הפנימיות של הכוכב שלכם כועסת ופגועה כמו ילד שלא מקשיבים לו. למדענים בטח יש דרך מצויינת להסביר, אבל אנחנו נסביר לכם בשפה פשוטה: הכוכב שלכם זקוק לאהבה, יש יותר מדי שנאה והלקאה עצמית והלקאה חיצונית, והריפוי היחידי הוא דרך אהבה, ואתן יודעות שאנחנו אוהבים אתכם, וזה מה שאנחנו מבקשים שתעבירו הלאה. תתמלאו מהאהבה שלנו, מהאהבה שלכם אליכם וזה יקל את המציאות. משהו אחד ביום ותעבירו את זה הלאה.

תודה ושלום.

The post נשים מתעצמות appeared first on מרכז הילה.

נשות העולם, נשים יקרות, התדר הנשי ללא ספק הוא המנוע של הבריאה. כן, גם אצלנו, האנרגיה הפנימית של האישה משובחת לאין ערוך, היא המעטפת שיכולה להכיל לתוכה ולעטוף את כל מה שחסר את השפע הזה.

אנחנו רוצים להבחין, ולו רק מהסיפורים הקולחים שלכם דרך מהמורות החיים, בדרך הגדילה וגדלות הנפש שלכם. זו דוגמה למהות שהיא כבר לא בתדר של שורדת אלא מתפתחת ונוכחת, וזו אמירה של "לא עוד דיכוי הכח והעוצמה".

בעבר, בכדי שיהיה אפשר לשרוד ולהכיל אותה עוצמה, דיכאו את התדר הנשי. זו היתה טעות, אבל כרגע אין מה לדבר על טעויות. המציאות היום אומרת שהמנוע של הבריאה, של המיקרוקוסמוס, הוא התדר הנשי. אתן, נשים יקרות, כל אחת מכן בדרכה שלה, במידתיות שגדלה עם ההתרחבות, במציאת אותו מקום לחיבור של שמים וארץ, החיבור הנוכחי של היום יום דרך התפתלויות החיים, הנוכחות המיטיבה עם האחר, הרואות, הגוף הנשי, התשוקה הנשית, החיבורים הנשיים לחיים.

אנחנו מדברים על היום יום, על להיות מי שאתן, לשתף בחיים שלכן, לתת טיפ קטן מהחיים שלכם ולאפשר לאחר או לאחרת להגיע למקום הנוכח. גם בגברים הזכרים קיים הצד הנשי. זה מה שהולך להתפתח. השינוי המשמעותי הוא לא רק שאתן תהיו נשים אימהות במהות, אלא גם אצל הגברים – יחול שינוי, כי הם לא יכולים להישאר בחצי, והצד הנשי הולך ומתרחב. זה הצד של ההכלה, הצד של האימהות, של הטיפול, של היכולת לראות טיפה מעבר, של היכולת לראות את עצמם, את הרצונות שלהם, את החיים שלהם, את המאוויים שלהם, ואתן, נשים יקרות, בדרככן – סייעו לתדר הגברי להתחבר לנשי שבו, דרך הילדים שלכם, דרך בני הזוג, דרך חברים. אל תתביישו במי שאתן, שתפו בפרטים, בסיפורים, תמתיקו סוד, כי אתן, בזכות כל מה שעברתן, מי שאתן היום. אתן נשים ענקיות עם דרך מופלאה, עם תהליכים של התמרה והתמדה, מתמידות אליכן, לא מוותרות, כי משהו בתוככן יודע שאתן מי שאתן, ואנחנו איתכן, מלטפים, מחבקים, מקלים על כאב כזה או אחר.

תיעזרו, אנחנו זקוקים לתדר הנשי כדי להעצים אותו פי שניים. שתפו אותנו במסלולים שלכן, בקשו, תנו לנו לחוות, כי רק דרככן אנחנו יכולים להתגשם ולהגשים ולייצר מציאות נשית מיטיבה. זה ורק זה המפתח לשינוי של הכוכב, והוא נמצא גם אצל כל אחת מכן.

תפסיקו להתבייש במי שאתן. בושה היא מחוץ לתחום! צאו לאור עוד קצת מהטוב לטוב מאד, וההזדמנות שלכן היא להשתמש בכן ובנו.

זה הכל להפעם, נשים יקרות, ושלוחה לכן אהבת הבריאה.

תודה ושלום.

The post נשים בלי בושה appeared first on מרכז הילה.

זוהי הזכות הגדולה ביותר. גם עם הפחדים והקושי, עם הכאב והדאגות – הכל ביחד קטן נוכח הבחירה במופלאות של הבריאה.

בוודאי כבר יש לכם את כל ההסברים התיאורטיים, אבל הם צעירים וערים לעומת הפלא הקיים. והמציאות שלכן היא שאתן יודעות, יודעות היטב ויודעות לבחור את האיך, להתמזג עם ההסכמה של היודעת, להשקיט את המחשבות שמערערות את התהליך מלהיות מה שהוא. העיכובים שנשים מייצרות בלידתן נובעים מההכנות הקדחתניות. אתן יודעות ללדת, הגוף שלכן יודע, העובר שלכן יודע איך לצאת, זו לא פעם ראשונה שהוא יצא וזוהי איננה הפעם הראשונה שאת הוצאת אותו והוצאת בכלל, אלו תהליכים שלהתמסר לבריאה וליודעת, זה במיזוג עם התוכניות, ממה היה ומה יהיה ואיך רוצים, פרידה טוטאלית, ההתמסרות שאת עובדת עליה צריכה לעבור תהליך של להרפות, פשוט כמו שהיא. נשים יודעות תמיד, לא רק ילדים, הן יודעות משמעות, הן יודעות אחריות, הקשבה, גדילה, סקרנות. אישה צריכה ללדת כל שנה את החזון שלה, את ההתכוונות שלה, כך היא שומרת שלא תתבלה, הרחם של האישה, גם כשהוא לא יולד תינוקות, הוא יולד אותה מחדש להתחדשות. ההפריה מתרחשת באישה גם ללא הזרע, כי היכולת של האישה שפחות טמונה בגבר היא ההיזכרות בידיעת הלידה וההסכמה לחוות את לידתה, את השינויים בחייה, את הבחירות שלה כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש יש התכנסות והתמלאות, הבשלה ושחרור. זה מוכר לכן כל כך טוב והתהליכים לעיתים אורכים תשעה חודשים ולעתים כמה ימים, אבל יש תהליך של הסכמה לערסל ולשחרר.

כפי שאמרנו, להיוולד אישה זו בחירה, בחירת הזכות, והיום יותר מתמיד, כשעולמכם כל כך משתנה והפעימות דוחקות בו, לנשים כמותכן יש אחריות על הבריאה שלכן, אחריות לשמר את החזונות ואת התינוקות שנולדים, לא בהכרח לשמור עליהם, אלא לשמר את המהות שלהם, לא בהכרח לאחוז בהם, אבל להזכיר להם שהם אוחזים בקרקע והבריאה אוחזת בהם, ולאפשר להם בדיוק כמו שהם אפשרו לכן את תהליך הגדילה, האינקובציה. לאפשר להם את התהליך שאחרי, לאפשר להם להיות מי שהם, לאפשר לכן להיות מי שאתן, לשחרר את האחיזות, לשחרר את היתדות, לסמוך עליהם ועל בחירתם בבריאה.

לאפשר את ניצוץ השמחה, את הצחוק המתגלגל ומתוך הצחוק את הפשטות של המציאות, להניח להסתבכות ולמורכבות, לא לברר כל דבר עד פרטי פרטיו, לא לעייף ובשפה של הילדים שלכם "להניח לחפירות"- לרכך, להיות במידה מסויימת מביטים בהם ומשחררים את החבל, מביטים ממקומכם היציב, שנמצא, שיודע, ובעיקר שסומך. זהו תדר חדש, שהילדים החדשים שלכם מבקשים והם יודעים לחלוטין למה ומדוע ומתי הם בדיוק יגיעו, הם עברו מאין כיול אחר של שרשרת ההתנהלויות, התחושות, הידיעות, הם כבר לא כמוכם. אתם מנסים להיות כמוהם, אבל הם במימד או בתפישה שונה. גם אתם הייתם בתפישה שונה מקודמכם, מהוריכם, אבל לא בפער כל כך גדול, כעת הפער הוא של כמה דורות, זו קפיצה שקשה לתפוש אותה, אבל הילדים שלכם, נשים מופלאות, יודעים. צריך להזכיר להם שהם יודעים, כי יש אנרגיה מבלבלת, והם זוכרים, והתפקיד שלכם הוא לעזור להם להגיע, להיות איתם ולדעת גם לשחרר אותם בשבילם. זה לא מה שלימדו אתכם, ועל זה אתן צריכות לעבוד, על האפשרות לשחרר, כל אחת עבור ילדיה שלה ובכלל עבור המציאות. דחוס מאד אצלכם, הרבה יותר מתמיד ולעיתים אף לא נוח, זוהי מציאות מאובקת ולא תמיד נוח להתנהל בה וחוסר הוודאות לא מקל על ההתנהלות, כאן הלמידה שלכן, כאן השיעור בוחר לצאת לאור, כאן הגדולה שלכן, ההתמרה שלכן נוכחת יותר מתמיד.

אישה יקרה, זהו זמן של תהליך הגדילה, הוא פשוט, את כבר מבינה ויודעת ומרגישה, אז השלב הנוכחי זו ההסכמה להרגיש את המקום שסומך, לדעת שככל שאת לא יודעת, הנשמה יודעת יותר, היא תקודד לך, היא תזרים את האנרגיות לדיוקן ואת מוגנת ומעורסלת ומלווה, וזה הזמן פשוט לפרוש ידיים ולהישען לאחור, לנשום עמוק ולצחוק עד לב שמים, כי החיים שלך ושל כל אחת ואחת מכן הם מופלאים בדיוק כמו שהם, שמחה והנאה ופשטות ואושר ומשמעות ויחד יש לכן בחיים. ותזכירו לכן את זה, ותזכירו לבריאה מחדש עד כמה מבורכות אתן, והברכה שלכן תלך ותתפח.

אתן, נשים מופלאות, לא לבד, וכשאתן לא לבד, כך גם אנחנו.

תודה לכן ושלום.

The post להיולד אישה appeared first on מרכז הילה.

שלום לכן,

כמותכן גם אנו מחפשים במילון ההזדמנויות שלכן את המילה המתאימה המדויקת לומר לכן עד כמה אנו נוכחים, נרגשים ונמצאים אתכן במפגש ואולי אף יותר מזה, אין לכן אותן אפשרויות של פשוט ה"להיות" הזה.

זהו תדר, וכמה שתנסו למצוא בכל שפה, בכל תחושה, בכל ניסיון למצוא את המילה המתאימה – היא חמקמקה, כי אין כזו. זה לא שייך למילון המושגים שלכן. ותהליך החיפוש האינסופי הזה, זה להרפות מהחיפוש של אותה מילה, אותה הנוכחות, שאי אפשר לאחוז בה, ובעצם מה שאנו רוצים לומר לכן, מצאתן.

מצאתן את קצה החוט, חלקכן מצאתן אותו מזמן.

תרשו לעצמכן ברגע הזה להתרווח במקומכן ולהודות לזכות שלכן, להרפות מהחיפוש. תנו למשהו הזה לחפש אתכן, הוא יגיע. כשאתן מחפשות – אתן במאמץ, כשאתן נאבקות – אתן מכניסות רעש למאבק ישן, לתוך המקום שאתן רוצות להיות מי שאתן, במופלאות הזו ובחספוס הזה של הדרך המוכרת, המורכבת.

אנו מדברים אתכן על להיות, תזמינו את הדרך להגיע, תשמחו על התזמונים, תשמחו על הבריאה, היא שותפה, היא חלק מה די- אן -איי שלכן, וכשעובדים ונוכחים בשיתוף פעולה זה מתאפשר, זה כאילו שהדרכים נפתחות, ויש שם אתכן, את הרצונות שלכן, את האהבות והמשמעות שלכן, את ההנאה והתשוקה והפשטות של החיים שהיא שזורה בכל, ואם יש מהמורות- הן מתאפשרות מתוך הכרת התודה, הכרת הנוכחות והידיעה שהן מספרות סיפור אם נקשיב. ההיסוס הזה, החשש האינסופי מ"לא להיות בדרך" מסיט אתכן מדרככן.

הדרך שלכן קיימת כאן, ברגע זה, בקצה החוט הזה, תחילת השביל, הרשו לעצמכן להושיב את רגליכן הבריאות והיודעות, תתחילו לצעוד כמו אותה אנרגיה של להרשות ליפול אחורה ולדעת שיתפסו אתכן. אל תנסו את זה לבד, אין לנו ידיים לתפוס, אבל הדרך היא המקום שבו אנו נהיה לצדכן, מאחוריכן, לפניכן, למרגלותיכן ומעליכן ביחד, אתן לא לבד. תסמכו על המקום המזמין לא להיות לבד. כשאתם מסיטים ממקומכן, לעיתים רבות אתן מוצאות עצמכן לבד בבדידות, בחוסר אמונה כלפי עצמכן שפוגש את חוסר האמונה שקיים בבריאה, כי זה מה שאתן מזמינות.

הזמינו לעצמכן את המשובח, המרוכך והמזוקק ביותר, לזה אתן ראויות, וקחו את הזכות לנשום, לנשום לנשמה ולהזכיר את השותפות. כל פעם שמשהו נראה שהוסט מהדרך, עצרו רגע לאפשר לנשימה להתמלא ולהזכיר למקורות שלכן.

יש לכן ארגז מפתחות בצבעים שונים, קישוטים שונים, בגדלים שונים, אותו ארגז מפתחות, ארגז כלים. היום גדוש, למלא את חייכן בהתלהבות, בהתרגשות, בידע, בלהעביר הלאה, בלחלק, בלהתחלק. קחו את המפתחות האלו והשתמשו בהן, אתן ראויות לשפע הזה, אל תשאירו אותו כאן, אל תשאירו אותו מאחור, אספו את המפתחות האלה, שכללו אותם, מצאו את הפתחים שלכן ותנו לעצמכן להיות בזרימה עם החיים, עם כל השפע הזה שקיים, אל תחזרו לדפוסי הצמצום, לדפוסי הבזבוז של מי שאתן, אל תסתבכו עם מורכבות של דברים, זה הרבה יותר פשוט.

"אני רוצה, אני מזמינה, אני ראויה" – וצאו לדרך. כן, עם הנשימות האלה, תאווררו, תשחררו את כל החבילות שאספתן בדרך, זה מכביד. קחו אתכן ואת פנקס הרשומים שלכן ורשמו לכן, אתכן בדרך, רשמו כי היד הרושמת, היא אותו חופש והדהוד גם דרך הראייה ולעיתים אף השמיעה, תנו לחושים לעבוד. תגמעו את החיים מתוך המעין שקיים בהם והוא חלק שלכן מכן.

אנו כאן היום במקום המופלא הזה עם הנשים המופלאות וגאים בכן, גאים בהסכמה שלכן להקשיב, להשיב ולבחור כל רגע מחדש בחייכן, בשביל להיטיב, לדייק ולעשות ולהיות בחוויה הזו במלוא עוצמתה, יש גם מחר ויש בעוד שנה או בעוד שנתיים, אבל יש את הרגע הזה וכל השאר זה אפשרות, הדבר היחידי שאפשר לדעת שקיים בהסכמה מלאה זה הרגע הזה, כל העבר איננו עוד והעתיד הוא פוטנציאלי, ראו אתכן מסכימות, מודות לרגע הזה, בזכות.

יש בכן הכול, ויש את הכול בכן, זה אכן שלכן, זו לא פרידה, כי אין דבר כזה, זה רגע של התחלה חדשה, הזמינו את אותם זיקוקים לחיים שלכן, את אותם "וואיים" שאתן כל כך מחפשות, הם יגיעו אם תבינו שהם סימני דרך, מקפצות קטנות, לעבר המרצה חדשה, התלהבות חדשה, נינוחות חדשה, לכל שלב יש את הגוון שלו, את האשרור שלכן, את האשרור של המקום להיות. פשוט תהיו.

בלי סיסמאות, בלי הצגות, מי שאתן, עירומות באמת שלכן, בזכות וביופי שלכן.

העוצמה הנשית היא לא סוד, היא מובילת הדרך של היקום, והכוכב שאתן חיות עליו זקוק לכן להיות מי שאתן, לא להשאיל מכנסים ועניבה, להישאר עם החצאיות המתנפנפות, להישאר מי שאתן – נשים עם לב, עם רחם, ולהביא את המרחב הזה לאזורכם, לשותפים שלכם, במעגלים הקרובים והרחוקים, להשמיע את קולכן, לגעת בידיכן, להפיץ את האור הנקי והנשי הזה. לשתף, גם אם זה בלי מילים, את השותפים הקרובים, ילדים, בני הזוג להעניק להם מהמיכל המלא שלכם ללא תנאי, כי ההענקה היא אותה הנקה ראשונית שיש לכן, והאיזון החוזר הוא ההרגש.

ברואות יקרות ואהובות, אתן בדרך, ואתן לא לבד. אתן אהובות ויודעות, היודעת שבכן התעוררה, אל תרדימו אותה שוב. אילו רק הייתן מרשות לעצמכן לראות מבעד הצעיפים שמעליכן את כל השפע שקיים, אותנו שנוכחים ומושיטים לכם ידיים מתוך הלב הווירטואלי שלנו, קחו אותם, הם בשבילכן, אפילו רק לאחוז, לומר שלום.

ועכשיו מתקבצים סביבכן אנרגטית, במעגל סביבכן, במקום הקסום עם הנשים הקסומות האלה, מאפשרים לכן להיות חלק אסוף מהאהבה האינסופית הזו. תרגישו את החיבוק מסביבכן, מאחוריכן, מקבץ אתכן לאחת כמו ריפוד שדוחק אתכן אל המרכז, אל האחד, וממנו יש צינור של אור גדול שאתן מפיצות, זה בא מכן וחוזר בהיזון חוזר ביניכן ואלינו, כמו מזרקות של אהבה, חיבוק ואור. תנו לכן את המזרקה הזו שיוצאת וחוזרת אליכן ברסיסים קטנים של אור שנופל על עורכן, על נשמתכן ומפיץ זהרורים של אורות, של גחליליות שמתפשטות ומאפשרות לצאת מתחום החדר הזה ולהפיץ את האור שלהן לכל היקום. ראו בהתרחבות הזו שלכן התכוונות להסכמה.

The post היזכרות בנשיות appeared first on מרכז הילה.