סיפור אישי מפתיע על נסיעה לדמנהור

איך “ההדרכה” עובדת מאחורי הקלעים…

המסע לדמנהור של 2018 יצא בתקופה שהרגשתי מאוד לא טוב וזה אומר חולשה שלא ניתן לזוז והתעלפויות כל כמה ימים. נכנסתי להיסטריה איך אוציא מסע שכזה, למסע נרשמו 24 נשים וגבר אחד כולם כבר קנו כרטיסים שלמו על המסע ואין דרך חזרה… ניסיתי לתפור עם הדמנהורים ועם נשים שיצאו תוכנית חלופית שתרגיע אותי אם ו… גם זה לא נתן מנוחה לנפשי ממש עד חרדה חוסר שינה וזה לא בדיוק עזר לתמונה הכוללת של הבריאות שלי. ההדרכה כל הזמן ממשיכה ואומרת הכל יהיה בסדר את תרגישי טוב, המסע יהיה מושלם פלוס, את לא תאכזבי את המשתתפים, תוכלי לעשות תקשור טרנס מדיום כמובטח, תוכלי לעשות מדיטציות עוצמתיות במקדש אונליין, ותהיי חדה ומדויקת לכל המשתתפים. מסרים של הרגעה ועידוד ללא ספק, ואני מטולטלת בין אמונה ורוחנקיות לסמוך עליהם לבין ההרגשה הכל כך לא טובה שלי בפיזיות. גם צפרא השותפה המופלאה שלי למסעות השתדלה להרגיע אותי. אני יודעת שיוצאת ויודעת שמבוהלת ורק מחכה לחזור בשלום. שיתפתי את הקבוצה הבטחתי שהכל יהיה מטופל בזמן אמת ובקשתי מהם שלא משנה מה יקרה איתי הם ממשיכות במסע ואני אהיה בסדר, חששתי מאוד שהם יהיו עסוקים גם בלדאוג לי (רוב המשתתפות מטפלות לכל גווניהן).

וכך יצאנו בצהרי יום ראשון אני מרגישה מלווה סומכת על ההדרכה שתקיים את הבטחתה בזמן אמת. חשוב לציין שעשינו דיל (ההדרכה ואני) שאם המסע יעבור בשלום כמו שהבטיחו אני אתנתק מלתקשר לאחרים במשך חודשיים.

יום ראשון נפגשות בשדה אני מחבקת ומחלקת לכל אחת מחברת עם מסר משוכתב מהדרכה ואת תוכנית המסע. יש לנו זמן בטרמינל אוכלות צוחקות דחייה בטיסה, הכל ברוח טובה תחושה של “קבוצת בית” שכזאת חיבוקים צחוקים ואוירה שאנחנו במקום הנכון. הגענו באיחור למילאנו לפי התחזית אמור לרדת גשם, צפרא לחוצה מנהיגה בלילה בגשם עם שלושת הרכבים, אני מבטיחה לה שההדרכה תעזור מבקשת מהם להתחיל לקיים את ההבטחה וגם שלא יהיה גשם בנסיעה וגם לכל השבוע (למרות שהחזית הראתה שיהיה) והם מבטיחים נראה שמוכנים לעשות הכל רק שארגע… ואכן לילה, ממש מאוחר והכבישים רטובים אבל הגשם פסק, מרוב לחץ לא הקשבתי לצפרא שאמרה שלא צריך גיפיאס ואני התעקשתי, יתר על כך בקשתי מהאישה בדלפק השכרת הרכב להכניס את הכתובת של המלון לכול הגיפיאסים שלנו שלא נאבד בדרך… ומה אתם חושבים שקרה אחרי שעה גילינו שאנחנו לא במקום הנכון, צריך לצאת מהאוטוסטרדה ולחזור כבר קרוב לאחת בלילה מיותר לומר שמלחיץ. עברנו לוויז והגענו למלון אחרי 2 בלילה. עם זה הספתח של המסע מה מצפה לנו… זוכרת שלפני שנרדמתי קראתי להדרכה די מבוהלת שלא מוכנה לעוד אתגרים מעכשיו רק שיפתיעו לטובה. ובאמת התעוררנו לבוקר שתוף שמש עם אויר הרים צלול ומזמין. נפגשנו בארוחת הבוקר ופנינו לדמנהור עשינו שיחת פתיחה בחדר העננים עם תקשור חי מההדרכה לתחילת המסע וכיול התדר… פגשנו את גאצה שעשתה לנו סיור והסבר על דמנהור אחרי ארוחת צהרים טעימה נכנסנו לאותו פלא שמיני למקדש. אני שכבר 20 פעם הייתי במקדש התפעלתי והתרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה, ועוד יותר התרגשתי שנתנו לי לסיים בתקשור חי את הכניסה למקדש בחדר “מסע החיים” בו חווינו את הטמעת המקדש בתוכנו וחידוד המסע האישי של כל אחת היה מרגש עד דמעות…

כך חווינו מסעות אישיים דרך מדיטציות ותקשור, היינו בקונצרט ושירה דמנהורית במקדש בלילה, למדו את הריקוד המקודש שלהם שזו בעצם שפה, באולם המראות יצאנו למסע בזמן (מצרים העתיקה) וחזרנו אחרת, צירנו עם אמנים דמנהורים, היינו ביער הספיראלות המקודש, הכרנו את הקהילה בנוקליאו (בית) של פוקנצרו עם ארוחת ערב מושקעת, ועוד ועוד – באמת 5 ימים של שכרון דמנהורי מופלא… ואני הרגשתי טוב ממש טוב לרגעים שכחתי איך יצאתי ותהיתי על מה כל המהומה… הייתי מחוברת להדרכה בדיוק מקסימלי הרגשתי את הנוכחות שלהם עוטפת אותנו, גם את האנרגיה שעוברת דרכי בקלות וחדות. יכול להיות שהחולשה שלי איפשרה את היותר טוב אפילו הזה בחיבור… לסיום המסע כל אחת קבלה מסר אישי דרכי כטרנס-מדיום, רוב הפעמים שהסכמתי להיות טרנס-מדיום לא חוויתי את זה כנעים לעומת תקשור רגיל, והפעם היה חד מדוייק ואפילו נעים. עם התקשורים סיימנו את המסע הגענו לטרמינל ישבנו לאכול לפני הטיסה הביתה ואז משוחררת מאחריות – התמוטטתי…

למזלי 25 מלאכיות ומלאך (הקבוצה) טיפלו בי בשיא העדינות הרגישות החמלה האהבה ואני התמסרתי להיות חלשה ונזקקת…

שיתוף