דמנהור מלמדת אותנו שאומנות אינה רק נחלתם של אמנים.
ואולי בכלל כולנו אומנים?
ברוח הזו פתחנו את היום בסדנת יצירת מנדלות בהנחיית פורמיקה
הנפלאה, 'הנמלה', בשמה הדמנהורי.
"פלקו היה אומר לנו שהמטרה של האומנות היא ליצור יצירה שתיגע בכל
אדם, בלי צורך במילים", היא סיפרה. "אנחנו תמיד יכולים ליצור משהו יפה,
להפתיע את עצמנו. זה קורה כשאנחנו יוצרים מתוך משמעות. גם במקדש יש
יופי, אבל היופי תמיד מחובר למשמעות."
כן, לא פגשנו את פורמיקה כדי ללמוד לצייר.
באנו ללמוד ליצור מתוך הקשבה.
המנדלות שלנו נוצרו מתוך סמלי הכתב הדמנהורי, כתב שפלקו פיתח מתוך
הכרה בכוחה של השפה.
כל סמל הוא עולם ומלואו. הוא אינו מייצג רק צליל או מילה, אלא רעיון, איכות,
ערך, תהליך של התפתחות.
הכתב הדמנהורי נועד לעורר, להזכיר, לחבר. לדבר אל הלב.
במבט ראשון הוא נראה פשוט, כמעט כמו ציורים שצייר ילד קטן.
אבל ככל שמתבוננים בו, משהו משתנה.
הקו כבר אינו רק קו.
הספירלה אינה רק ספירלה.
כל סימן מזמין לעצור, להרגיש, לתת לו לעבוד בתוכך.
אולי זו הסיבה לכך שהם קוראים לו הכתב הסודי,
לא מפני שמסתירים אותו, אלא מפני שהוא הזמנה להתבוננות,
יוצר סקרנות, מלמד נוכחות.
פלקו האמין שלפני שהיו מילים, הייתה הרמוניה, הייתה מלודיה.
כך, בחר כל אחד מאיתנו את הסמלים שכמו קראו לו, סיקרנו, לכדו את עיניו,
לרגעים נדמה שהידיים יודעות לפני הראש, יוצרות על הנייר תנועה, מנגינה,
כאילו יש בתוכנו חוכמה שקטה, שמחכה להזדמנות לבוא לידי ביטוי.
וכל אחד, בשקט שבינו לבינו, צלל אל היצירה שלו, אל בחירות ליבו.
בסוף היום, כשהנחנו את המנדלות זו לצד זו, התגלו השונות, משחקי הצבעים,
הצורות, הבחירות האישיות ויותר מכל התגלתה לה ההרמוניה במלוא תפארתה.
כמה יפה היה לראות את יצירותינו מתחברות כאילו היו קיר במקדש.
הימים אינם ימים רגילים בדמנהור, גל חום חריג פוקד את אירופה כולה,
מה שדורש מאיתנו לנוע בגמישות במרחב מאוד לא גמיש.
לא פשוט לדמנהורים לשנות יום בגלל אילוצי מזג אוויר, ואנו בחרנו
שלא להילחם במציאות אלא פשוט להתאים את עצמנו אליה.
כך, מצאנו את עצמנו טובלים בנהר צלול וקריר,
צוחקים כמו ילדים.
מתרגלים צ'י קונג בתוך המים בהנחיית יוחנן,
ואפילו, מקבלים תקשור בתוך מים זורמים.
לרגעים הבנתי שגם זו יצירה,
היכולת להסכים לשחרר את התוכנית המקורית,
להגיב למה שהחיים מביאים,
להפוך אילוץ להזדמנות,
למצוא יופי גם במה שלא תוכנן.
כנראה שהיצירה האמיתית הייתה דווקא בדרך
שבה הסכמנו ליצור את היום מחדש,
אולי זו האמנות הגדולה ביותר.
הילה
