דמנהור חוגגת את היום הארוך בשנה
יש ימים שבהם מרגישים חלק ממשהו גדול הרבה יותר מאיתנו.
היום השלישי שלנו בדמנהור היה יום שכזה.
יום הסולסטיס: היום הארוך ביותר בשנה.
היום שבו השמש מגיעה לנקודת השיא שלה, לפני שהיא מתחילה
את מסעה ההדרגתי אל עבר החורף.
יום שבו קהילת דמנהור כולה מתכנסת כדי לחגוג את האור, את החיים,
את המודעות ואת הקשר העמוק שבין האדם לטבע.
דמהיל לובשת חג.
דוכנים צבעוניים מכסים את הרחבה, ריחות של אוכל, מפגשים בין חברים.
קהילה שלמה נערכת לאחד הימים החשובים ביותר בלוח השנה שלה.
כמאה משתתפים מכל רחבי העולם הגיעו במיוחד כדי לקחת חלק ביום המיוחד.
עמדנו במעגל החיצוני, במרכז חברי דמנהור בלבד, אותם שהוכשרו לקחת חלק
פעיל בטקס. לגופם גלימות בארבעה צבעים: לבן, צהוב אדום, וכחול, לכל צבע משמעות
משלו, מדרגה תודעתית, כחלק ממסע הלמידה הדמנהורי.
זהו יום של כבוד לכל צורות החיים, לכל היצורים החיים, לשמש, לירח, לאדמה,
למים ולכוחות הטבע המלווים את חיינו.
אנו, בני האנוש, חלק מעולם הטבע, לא מעליו, לא מחוצה לו.
הטקס הוא רגע של עצירה, הכנה לקראת השלב הבא במחזור החיים.
מכאן ואילך, מתחילה תנועה חדשה,
שישה חודשים שבהם האור ילך ויצטמצם בהדרגה.
"הטקס הוא על האור, החיים והמודעות", אומרים הדמנהורים,
על מנת להתחבר להיותנו טבעיים ואלוהיים כאחד,
הגרסה הרחבה ביותר של עצמנו.
בלב המעגל בוערת אש גדולה המייצגת את השמש.
בצד המעגל בוערת אש נוספת המייצגת את הירח.
בכל סולסטיס היא נוצרת מחדש בעזרת זכוכית מגדלת וקרני השמש,
אש חדשה. לרגע חדש.
לאנשים החדשים שאנחנו היום.
במרכז נמצאת גם קערת מים.
המים מייצגים זרימה, הסתגלות ותנועה קדימה.
מי הסולסטיס של השנה שעברה מוחזרים אל האש,
כך מסתיים מחזור אחד ומתחיל מחזור חדש.
לראשי המשתתפים כולם זרים, הלא הם כתרים מצמחי הלענה והמיילפורם,
מכל זר נלקח עלה שמשתתף בטקס עצמו באמצעות חברי דמנהור.
השירה וצלילי הגונג מרטיטים את הגוף,
מחברים בין הנקבי לבין הזכרי,
כמכניסים את החיבור האלוהי אל תוך חיינו,
מחברים אל השקט שבתוכנו פנימה.
ולעת ערב, עמדנו סביב חברי הקהילה, כמעט האורחים היחידים במקום.
האוויר, כך נדמה, היה רך יותר והטקס התקרב לסיומו.
צעיר וצעירה ניגשו וברכו כל אחת ואחד מאיתנו,
העניקו לנו ענף לענה שילווה אותנו בשנה הקרובה.
מחווה כה פשוטה, שקטה ומרגשת, עדות לחיבור שנוצר כאן.
וכדי לחתום את המעמד,
קפצנו מעל האש שבערה במרכז,
קפיצה קטנה, מלאת משמעות
אל שנת השמש החדשה,
אל כל אשר מבקש להיוולד בחיינו.
בין אירועי היום נפגשנו עם גאצה לחוויה מרתקת עם קלפי הטארוט,
מעשה ידיו של פלקו.
"מה השלב הבא עבורנו?" שאלנו.
כל אחד בחר קלף ביד שמאל, מחזיק את השאלה בליבו.
בסבב משותף שיתפנו בתובנות, כאלה שעלו מההתבוננות, מהלב.
גאצה הוסיפה את המשמעויות והמסרים שמאחורי כל קלף,
מעין מצפן להמשך המסע.
את היום הארוך והמיוחד הזה סיימנו בסדנת צלילי גונג.
הצלילים עטפו אותנו מכל עבר, גל אחרי גל,
כמו מקלחת עדינה של תדרים.
לא צריך היה להבין דבר, רק להקשיב, לנשום.
רק להיות.
וכשהצלילים האחרונים דעכו אל תוך השקט, נשארנו לרגעים מבלי לזוז.
מלאי שלווה.
בהודיה. על האור. על החיים. על הדרך.
על הזכות להיות בדמנהור ביום שבו השמש ניצבת במלוא עוצמתה,
מזכירה לנו שגם אנחנו, הגענו לכאן כדי להזכר באור הפנימי והחיצוני שבנו שרוצה להתגלות…
הילה
