ה’יער הסודי’ בדמנהור פתח את היום השני שלנו במסע.
בהגיעך ליער, השוכן מעל למקדש האדם (עליו עוד נספר…),
אתה עובר דרך שער ברזל גדול וברגע, מרגיש שהגעת לגן עדן.
יער עבות, רוחש ציפורים מצייצות, עלים מרשרשים ברוח, ומשהו
מופלא באוויר, שאי אפשר להסביר במילים…
מן אנרגיה חזקה, שברגע סוחפת אותך, מציפה בך התרגשות,
תחושת מלאות ושמחה.
היער הסודי עבור הדמנהורים, כמוהו כמקדש,
שיקוף של מערכת הערכים, של אבני היסוד של הקהילה:
כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד, מבורך בכישורים ובמתנות הבריאה.
כך גם כל עץ ועץ ביער, שונה, ייחודי, מעניק מראה משלו למרחב מחייתו.
וממש כפי שהעצים חולקים את היער,
כך אנו, בני האדם, חיים על פני הכדור הזה יחד.
מהות הקיום היא למצוא את החיבורים, לגלות את הקשרים,
לדעת את חוכמת הבריאה ולפעול יחד, תוך יצירת מטרות משותפות,
שיביאו לידי ביטוי את חלקו של כל אחד במהות המשותפת הרחבה.
עלינו למצוא דרך לעבוד יחד.
כולנו משפחה.
למרות ההבדלים בינינו, אנו מחוברים בחוטים בלתי נראים של אנושיות
וערבות הדדית.
דמנהור מלמדת אותנו שהשוני בינינו אינו מכשול, אלא עושר שמחזק אותנו,
ערב רב של איכויות, כוחות, יכולות, מתנות.
כאשר אנו מאחדים את הכוחות שלנו,
אנו יוצרים משהו גדול ויפה הרבה יותר מסכום חלקיו.
החוכמה העתיקה, הידע הרב שנאסף במהלך שנות הקיום האנושי,
כל אלו מקודדים בעצים, כל אלה משמשים את בני האדם,
ומחובתנו לשמרם ולהעבירם הלאה.
“שירת הציפורים היא מסר מהעבר, הציפורים נושאות ידע עתיק”,
אמר פאלקו, מייסד קהילת דמנהור, “האזנה לשירת הציפורים מעירה
את הפוטנציאלים הפנימיים שלנו”.
הנה, כך נדמה, המפתחות כולם נמצאים להם אי שם במעבה היער,
בין השורשים והגזעים והעלים ואין סוף סימני החיים שהוא מעניק לנו.
“היכנסו ליער עם לב פתוח”, מזכירים לנו המדריכים, “עצי היער מצפים
לכם, קשובים לכם, מייחלים להעניק לכם מחוכמתם”.
כך…
מצאנו את עצמנו מהלכים מוקסמים, נרגשים, נפעמים.
ועוד לא סיפרנו על שירת העצים (כן, כן…)
ועל עץ סבא הניצב במלוא תפארתו בכניסה ליער,
עץ סבא בן למעלה מ-300 שנה.
“הוא אוהב כשאנחנו יושבים לידו ומקשיבים לסיפורו”, אומרת המדריכה,
יש לו סבלנות. ובכלל, יש להם זמן לעצים,
הם צומחים לאט לאט…”.
ולנו יש עוד כל כך הרבה לספר, אנו מהרהרות…
לאט לאט, אמר לנו סבא עץ…
לאט לאט…
