“כשייפתח השער של היער,

עצרו למשך כמה שניות,

קחו נשימה עמוקה,

הקשיבו,

הרגישו,

תנשמו.

שאלו שאלה שאתם מבקשים מידע לגביה,

שחררו את הראש ממחשבות.

זה מקום שמרגישים בו,

תנו לעצמכן פשוט להרגיש.

התהלכו ביער ואט אט יקפצו לראש תשובות, תובנות, הארות.

יש פה הרבה יותר ממה שנראה לעין”.

במילים אלו פתחה זיגולה, המלווה הדמנהורית שלנו ב”יער הסודי” את היום השלישי, שהוקדש בחלקו הראשון לקסם היער.

עשינו הליכה מדיטטיבית בין שבילי היער, ספגנו לתוכנו את האנרגיה המופלאה שלו, האזנו לציפורים המצייצות וחתמנו את המסע בזמן של שקט, כל אחת עם עצמה, מול העצה העתיקה ביער, אשר ההילה הרחבה שלה כמו פרשה חסותה מעלינו והעניקה לכולנו חיבוק מערסל.

היער הסודי בן 20 הקילומטרים הוא חלק מהמקדש בדמנהור, הדמנהורים מתהלכים בין שביליו על מנת לעבור תהליכים פנימיים, לשאול שאלות, לשוחח עם העצים ולהאזין לנגינתם. זיגולה חיברה את המכשיר המיוחד אשר פותח בדמנהור אל אחד מענפי העץ ואל האדמה, ואנו נותרנו מהופנטות נוכח הצלילים המופלאים שבקעו ממנו ואשר ליוו ברוגע את המדיטציה שלנו.

והעצים, ממש כמו בני האדם, מרגישים, משוחחים, מטפלים, מעניקים מטובם לבאים בצל קורתם. כל אחת ואחת מהנשים תקשרה בדרכה עם העצה, נדמה לי כי הן כה התרגשו עד כי לא נותרה עין יבשה…

“האם גם העצים מתביישים?” שאלה אחת הבנות.

“בוודאי”, ענתה זיגולה, “יש לי סיפור יפה לספר לכם על כך. לפני כמה חודשים ערכנו קונצרט ביער, בו לקחו חלק ארבעה עצים. חיברנו לכל אחד מהעצים את המכשיר ויצרנו חיבורים בין המנגינות השונות שהשמיע כל עץ. בחזרות הכל עבד נפלא. ארבעת העצים ניגנו בהרמוניה.

לקונצרט החגיגי ביער הגיעו רבים מהדמנהורים וכשניתן האות להתחיל הבחנו שרק שלושה מהעצים ניגנו את נגינתם. עץ אחד דמם במהלך הקונצרט כולו. הבנו שהוא מתבייש מהקהל הרב שהגיע להאזין לו. אז כן, גם עצים מתביישים”.

החלק השני של היום שלנו הוקדש לביקור נוסף במקדש ולמדיטציה עמוקה באחד החדרים המיוחדים. שוב התכנסה כל אחת אל מסעה, שוב קיבלה כל אחת את התובנות וההארות וסימני הדרך האישיים עבורה.

“לא יכולתי לעצור את הדמעות, הייתי כולי נרגשת”, כתבה לי אחת מהן, “כאשר בסיום, עמדנו כולנו במעגל, שרנו את ‘אלי אלי’ בקול עמוק וחשנו את החיבור העוצמתי אל עצמנו, אל הקבוצה כולה, אל היקום כולו”.

ואני, מה עוד אבקש?

שלא ייגמר…

דמנהור, יומן מסע

היום השלישי