מתחת לשמיים של ירח מלא,
המתבונן בנו ממעל, כעין רואה־כל,
עטוף עננים רכים המסתירים אותו ומגלים מחדש,
התכנסנו לטקס האורקל,
המתקיים מדי חודש בחודשו במקדש הפתוח.
שקט.
זהו מרחב של קדושה,
רק קולות האש המפצחת את העצים לבעירה
מפרים מעת לעת את הדממה.
ביוון העתיקה שימש האורקל כאדם דרכו דיברו האלים.
בדמנהור האורקל איננו אדם בודד, אלא תודעה קבוצתית,
חיה, מקודשת.
קבוצה של אנשים שהוכשרו במשך שנים לשמש כצינור נקי
ומדויק. הם אינם מדברים בשם עצמם, אלא מאפשרים
לחוכמה עליונה לדבר דרכם, כשהאש מלווה אותם.
כן, היא נוכחת בטקס כאור מקודש,
כגשר חי בין הארצי לאלוהי.
היא יודעת לתרגם רטטים, לשאת מסרים,
כמן צינור של אנרגיה,
לגעת במה שהלב כבר יודע
עוד בטרם העז להכיר בו.
הענפים השונים של דמנהור מביאים לאש מנחתם,
הבריאות, החינוך, האומנות, השירותים ועוד,
רוקדים, מתופפים, מפארים,
חולקים עמה את אהבתם.
טקס האורקל של חודש יוני הוקדש לשלום.
שלום פנימי.
בתוכנו.
בין חלקים שלא העזו להיפגש.
בין הלב לראש.
בין פחד לאמונה.
בין כל אותן שאלות שלעיתים מתעתעות בנו
ולא נותנות מנוח.
וברגעים של חיבור עמוק ואור בהיר,
הוזמנו לפגוש את אלוהים בתוכנו.
כנוכחות.
כזיכרון עדין של אמת שאנחנו מכירים מאז ומתמיד.
הקשבנו. התכווננו.
והרגשנו – שהרוח יודעת.
שהאש מחזיקה.
ושהתודעה מדברת אלינו או אולי אותנו,
כזורעת בתוכנו רסיסי זיכרון מופלאים,
עטופים קדושה.
כשיצאנו מהטקס, ממעל, הביט בנו כמחייך,
אותו ירח, עטוף הילת עננים מופלאה,
נראה כמלך עתיר עוצמה.
אלו אנחנו שכבר לא היינו כאותם שהגיעו לכאן
אך לפני כשעה,
משהו בתוכנו כמו נרגע.
הייתכן והשלום האמיתי כבר כאן?
הרי רק בבוקר אותו היום,
עצרנו כולנו כדי להביט פנימה,
כל אחד ואחת אל מסעה הפרטי,
לומר מילים של כמעט פרידה,
לקבל מהילה תקשור הפותח דרכים אל המחר,
לאפשר לכל נים ונים לרטוט על כיסא הפראנה,
להתחבר אל אנרגיית החיים,
להיזכר מדוע בעצם הגענו לכאן.
והיו בינינו ששמעו את אי השקט בתוכם,
והיו שחשו שדרך המלך פרוסה זה מכבר לפניהם,
והיו שביקשו זמן לעכל,
לתת לכל שפע החוויות לשקוע, 'לנחות', להיות.
והנה, בערב, בחיבוקו של הירח המלא,
נדמה שהכל מתחבר למן שלמות שכזאת,
וכל אשר קיים כעת הוא
הרגע המקודש הזה,
בו כולנו
אחד.
"עשי לך מעגלים של שלום", כותבת חלי ראובן,
"היי דמות עגולה בסיפור חייך,
כזו שמתפתחת ומשתנה,
התרחבי,
בנשימה,
בנשמה,
בואי לעולם עגולה
מרכות ומחסד.
…עגלי את החודים,
את הנוקבים,
את הדוקרים,
בפינות – עגלי את תמונותייך,
כך גם בלילות…
היי יוצרת של הימים הבאים".
אנו מסיימים עוד יום מרגש בדמנהור
והבית קרוב מתמיד.
קרוב עוד יותר הבית שבלב,
זה שאהבנו וריככנו וטיפחנו ועטפנו כולנו לאורך המסע,
הבית שנכון לרפד לנו את הדרך מכאן
בכל אשר נבחר להנכיח ולהחיות,
בכל מי ואיך שנבחר להיות.
ממש כמו שחוזרת ואומרת גאצה,
האושר, הוא בחירה…
לפרטים מלאים והרשמה למסע הבא לדמנהור: לחצו כאן
