ידעתי שזה לא יהיה מסע רגיל. לא שיערתי עד כמה.
המסע אל דמנהור הוא יותר מכל מסע אל עצמך.

 אל מקום שבו הזמן אינו באמת זמן, והנשמה, כך נדמה, מתרוממת ועפה ומתמלאת באהבה בכל רגע מחדש.

 דמנהור, הקהילה האקולוגית והרוחנית בצפון איטליה, העניקה לנו את הבמה המושלמת להתנתק מהשגרה להתחבר ולגלות עולמות פנימיים חדשים.

 כ'מטיילות' ותיקות במחוזות ה'פנים', היה זה קסום לגמרי לחוות עוצמות שכאלו, כמו היינו כאן לראשונה.

 עבור הילה היה זה המסע ה -12, עבורי השלישי, ובכל זאת קסם דמנהור מפתיע בכל פעם מחדש.

 בדמנהור האמנות, הרוחניות והחיים בקהילה מתמזגים לכדי חוויה ייחודית.

כשהתהלכנו בין המבנים המעוטרים בציורים מרהיבים, בין גנים מטופחים וספירלות מדויקות עשויות אבנים, כשפגשנו את חברי הקהילה החייכניים (שמחה היא פשוט דרך חיים…), החיים את חייהם מתוך פשטות, תשוקה וחזון (או אולי חלום…), כשישבנו במקדש החיצוני ופשוט נשמנו אוויר דמנהור והתבוננו לאופק –הרגשנו כיצד כל פרט ופרט כאן מדבר בשפה של אהבה, של יופי, של הרמוניה.

מן שמורת טבע נדירה, 'בועה' כך קראנו לה כולנו,

 קסם.

 מקדש האדם התת קרקעי של דמנהור, שנבנה וסותת בידיהם של מייסדי דמנהור בהתמסרות ובעבודת צוות מעוררת פליאה (סיפור בפני עצמו…),

 הוא לגמרי פלא.

 האנרגיה, מקור חיבור ארבעה קווים סינכרוניים של כדור הארץ, גורמת לך להתרגש, לדמוע, לרעוד, לקבל ים של תובנות. ברגע.

 כל ציור, כל אולם, כל פסל נושאים בתוכם סיפור שמחבר בין עולמות, עבר, הווה ועתיד שכמו משוחחים ביניהם ורוקמים סיפורים.

 באולם המראות חיברנו משמעויות מתוך מבט (עמוק) אל תוכנו, וגילינו שמראה – משקפת הרבה הרבה יותר ממה שגלוי לעין,

 בחדר הסודי יצרנו את תמונת ההווה החדשה והמוארת, ביער שמעל המקדש נזכרנו שממש כמו כל העצים,הציפורים והפרחים כולנו אחד, כולנו כאן למען משהו שהוא הרבה יותר גדול מכל אחד מאיתנו.

הרהרנו על החיים ומשמעותם, על אדם וטבע, על טבע ואדם, על איזונים ועל בחירות, על אהבה ועל מערכות יחסים, וגם על הומור, שהוא ערך לכשעצמו בדמנהור.

 

 בדמנהור הזמן, כך נדמה, הוא 'המלצה'. יותר אזור זמן.

 

"IT IS WHAT IT IS" הם אומרים כשאתה מנסה להבין זאת, וגם אם אינך באמת יכול להבין זאת, משהו בשקט שבמקום פשוט גורם לך לקבל הכל בהבנה.

 אפילו בחיוך…

 

 המסע לדמנהור אינו עוד מסע.

 

הוא יותר מכל הזמנה להקשיב ללב, להיפתח לחוויות חדשות ולשינויים, ל'אסימונים' שנופלים, גם לדמעות שזולגות כמעט בלי שליטה.

 המסע לדמנהור אינו מסתיים בשובנו הביתה.

 אולי בעצם הוא רק מתחיל.

 מסע מתמשך, כי כל רגע בחיים הוא הזדמנות ללמוד, להתפתח, להיות קרוב יותר לעצמך.

 מסע שאומר, קיבלת, הפנמת, הרגשת –כעת מזג את כל הקסם המופלא הזה אל תוך חייך, אפשר לעושר הזה להיות למציאות.

 

 לחזור מדמנהור זה לחזור הביתה.

 אל הבית הפנימי, שהיטלטל ורגש ונפעם וגמע מן היופי ומן החיבורים,

 וברגע הזה מבקש יותר מכל את אהבתך.

 אהבתנו.

 דמנהור, תודה עלייך. נשוב בעוד שנה בדיוק…

 הילה וסיגל