יש רגע כזה, עוד לפני שנכנסים ליער המקודש,
שהדופק עולה, והלב מתרחב.
אתה יודע שעוד רגע תחצה סף ותיכנס לעולם אחר.
היער הזה אינו 'רק יער'.
הדמנהורים קוראים לו "השיער של המקדש",
שכן מתחתיו ממש שוכן מקדש האדם.
וכך, מהמסע הפנימי במקדש שבמעמקי ההר,
לאחר שחקרנו והתוודענו אל הרבדים שבנפשנו,
ממשיך המסע החוצה, אל מעבה היער, אל החיים שבחוץ.
כי היער הוא שער אל מרחבי תודעה שאין להם סוף,
העצים הם 'אנטנות' חיות, המחוברות אל המעבר,
נושאות את זיכרון הדורות, מחברות אל הכאן ועכשיו.
וכשאתה נכנס ליער, אתה לא סתם הולך בין עצים.
אתה נכנס לשיחה.
עצים בני מאות שנים ניצבים לצד עצים צעירים,
העלים רועדים ברוח, והם מספרים משהו. השורשים נטועים עמוק באדמה,
מחוברים אל רשת אדירה של שורשים.
שמונים אחוז מהחיים של העץ מתקיימים עמוק מתחת לפני האדמה,
שם, בינות השורשים, זורם לו זיכרון עתיק, צרובה תודעה עמוקה.
"האם חשבתם פעם מה זה להיות עץ?" שואלת גאצה.
"עצמו עיניים, ודמיינו את עצמכם,
עומדים במקום אחד, בלי יכולת לזוז, מאות בשנים.
צריכים להגן על עצמכם מפני פגעי מזג האוויר,
לשרוד עונות מתחלפות.
למצוא את הדרך לקבל מזון כדי לצמוח, כדי לתת פירות.
ו…לחיות חיים שמחים".
כי גם לעצים, אומרים הדמנהורים, יש רצון להיות מאושרים.
הם רגישים, אינטליגנטיים, חיים בתקשורת מתמדת זה עם זה,
כן, זה בלתי נתפש עד כמה שהם אנושיים.
כאן נולדה גם המוזיקה של הצמחים: מכשירים מיוחדים מתרגמים
את האותות החשמליים של העלים והשורשים למנגינות.
ופתאום אתה מגלה שלצמח יש קול. הוא מגיב לנוכחותך,
מתנסח במנגינה, נוגע בך דרך תווים פשוטים וישירים.
וכשאתה עומד מולו ומקשיב – הלב שלך נפתח וקולט
שהעץ אינו רק 'ספק חמצן' אלא יצור חי, מורה שקט, חבר לדרך,
שקולט ומגיב ומרגיש ומתבונן.
היער הזה מבקש עוד לומר, 'אתם לא לבד'.
הדמנהורים מקיימים טקסים של “כיוונון עצים”, כדי להזכיר
לעצים שאנחנו כאן איתם, שנרצה להיות בני ברית שלהם.
הם רואים בעצים לא רק מורים שקטים, אלא גם שותפים לדרך.
ובכל ביקור כאן מתבהרת האמת הפשוטה:
החיים, הם לא מתקיימים רק בין אנשים.
והלב שלנו, הוא יודע להיפתח גם לעץ, גם ליער שלם,
כי בשתיקתם של העצים יש חוכמה עתיקה,
שפה שלא נאמרת במילים, אלא מורגשת בנשימה.
ובביקורכם הבא ביער המקודש שאלו את עצמכם,
מה אתם מרגישים?
האם תיתנו ליער לדבר אליכם?
האם תסכימו לדבר אליו?
לחלוק איתו את עולמכם,
לדעת שיגיעו אליכם התשובות,
לעצום לרגע עיניים ולחוש את החיבוק?
כי היער תמיד מחייך, תמיד סולח, ותמיד זוכר,
שהוא עבורנו ואנו עבורו.
שבת שלום 
