"מה זה מסע רוחני?" רבים שואלים אותי.
"מדוע את מרחיקה עד דמנהור לשם כך?"
אז קודם כל אני מחייכת. מדוע?
כי בעיניי, מסע רוחני הוא מסע חיים,
דרכי אליי, אל עצמי ואל הווייתי הפנימית,
אל הכוחות והסודות והלבטים והרגעים והפחדים והשמחות שבי.
מסע פנימה אל מכלול חלקיי, הסכמה להתבונן, להביט, לשאול.
הסכמה לשבור תבניות ותפישות שאינן משרתות אותי עוד,
בחירה באור שבנו, בכוחות השינוי שמניעים אותנו קדימה.
ודמנהור, היא מעניקה לנו הזדמנות מופלאה להתקרב אצל עצמנו,
השראה לגלות חלקים מוכרים לנו פחות, עלומים לנו יותר.
אם תרצו, דמנהור משמשת כמעין מקום להתאמן בו,
לשחק את המשחק קצת אחרת.
עוצמתי וחזק ומפעים ומפתיע הרבה יותר.
ולא, אנחנו לא נוסעים כדי לראות נופים ואגמים מרהיבים,
אלא כדי להכיר את נוף פנימיותינו, את קווי המתאר של ליבנו.
ובמסע שלנו…
אחרי יומיים גדושים בחוויות המקדשים והיער,
קיבל היום השלישי גוון מעט אחר.
פתחנו את הבוקר בשוק המקומי, צבעוני, מלא חיים, טעמים וניחוחות.
המשכנו אל אגםMeugliano , נקודת טבע קסומה ששימשה לנו
תפאורה והשראה מופלאה לעבודת הלב.
מדיטציה עמוקה בין עצי היער, בחיבור ישיר לאמא אדמה,
קישרה אותנו אל ארבעת היסודות, אדמה, מים, אוויר ואש,
כפי שהם מתבטאים בתוכנו.
וממש כשם שהעצים שביער משתקפים במימי האגם,
כך גם מציאות חיינו משקפת לנו את שמתחולל בתוכנו פנימה,
וכל חיבור שכזה הוא מראה שמספרת לנו עוד פרק בסיפור שלנו.
המשכנו אל מלאכת הכתיבה, או אולי אל אומנות רטטי הלב,
השולח 'פולסים' אל היד הכותבת, מכתיב את מילותיו ופעימותיו.
כתיבה על רקע רחשי הרוח, ציוצי הציפורים וקולות ילדים צוהלים.
עט נוגע בנייר, הלב נוגע בעצמו.
כל מילה שנכתבת כמו נוצרת ברגע הזה, מתוך העולם הרוחש שבפנים.
זו הייתה פגישה. פגישה עם חלקים נסתרים,
פגישה עם קולות שלא תמיד נשמעים,
שלא פעם נותרים שתוקים.
מפעים במיוחד היה להאזין לשיתופים,
לפרקים שנולדו מתוך חיבורים רגישים ועדינים.
וכן, אלו הלבבות שדיברו והביעו וסיפרו,
בחמלה, בהבנה, בהסכמה להיות לאור. האור.
ומרגש לא פחות היה להבין שכל אחד שיתף במילותיו שלו,
אך המילים נגעו וערסלו כל אחד מאיתנו,
מילים שיהיו מעתה חלק מהדרך, שלך, שלי, שלנו.
ולקינוח, כמו כדי לסגור עוד מעגל אל עצמנו,
בחרנו קלף טארוט כצידה נוספת לדרך,
והלב מתרחב עוד יותר ושערים נוספים נפתחים ממנו אל עצמנו.
מהו מסע רוחני, אני מחייכת לעצמי בסיומו של עוד יום מופלא.
לפעמים זה פשוט להסכים להיות הלב,
בלי מחיצות והגנות ומסיכות,
באומץ, הכי פתוח שאפשר…
ואיזו זכות להמשיך במלאות הזו אל היום הרביעי…
