שפה איננה רק צירוף של תווים, סימנים ואותיות.
שפה היא עולם ומלואו.
שפת הקודש, השפה הסודית של דמנהור איננה 'עוד שפה'.
מדוע סודית?
לא מפני שמסתירים אותה, אלא מפני שהיא מגלה את
סודותיה רק למי שמוכן להקשיב.
זו איננה שפה לשיחה יומיומית, אלא אוצר רוחני.
מפתח לטקסים, לכתיבה אנרגטית, ליצירה, לחיבור
עם מה שמעבר. היא סודית רק מפני שהיא דורשת אומץ,
סקרנות והקשבה – למי שמסכימים לעצור, להביט, ולתת
לה לחשוף את סודה.
כל אות, כל סמל, כל קו – הם לא רק עיצוב גרפי.
הם נושאים אנרגיה, תדר חי, זרם של ידע עתיק.
הכתב עצמו נועד להיות כוח יוצר: לא רק לתקשר מחשבה,
אלא להניע מציאות, להדהד, להרטיט, להניע.
כך מגלים שהידיים יודעות יותר ממה שהראש מבין,
שכולנו אומנים, גם אם לא הוגדרנו כך.
בחירה של צבע, קו, תנועה היא מן גילוי של יצירה יפה,
משמעותית, מלאת עוצמה.
וכשאנחנו יושבים כולנו יחד, בוחרים אותיות מקודשות,
יוצרים מנדלות בשלווה ומתמסרים למלאכת היצירה
בהשראת פורמיקה, 'הנמלה' (שמה הדמנהורי) המופלאה,
אנחנו בעצם מתרגלים נוכחות בתוך אנרגיית הסמלים,
מקשיבים לשפה שמעבר למילים,
ומגלים בתוכה את עצמנו שוב, מחדש.
ובתוך אותה שפה, יש מסורת נוספת שמספרת סיפור של זהות:
כל אחד ואחת ממי שמבקשים להצטרף לקהילה – בוחרים לעצמם
שם של בעל חיים.
השם הזה איננו רק תווית, הוא סמל, תדר, מהות מייצגת.
וכדי שהשם יתקבל, על האדם להציג את שמו, להסביר את הבחירה
בפני 150 אנשים ולקבל מכל אחד מהם ברכת דרך. מי שמסרב
לתת את הברכה שולח את האדם למסע פנימי נוסף של חקירה.
זהו גם מסע מרגש של חשיפה וענווה, של קבלה ושל חיזוק,
כי המילים, כאמור, אינן רק מילים –
הן יוצרות, הן משנות, הן פותחות שערים.
את השערים שהן פתחו בפנינו – עוד בוודאי נהדהד ימים רבים.
כך, מתקרב המסע לקיצו וכולנו מתחילים לעסוק בסיכומים.
קצת מוזר להתחיל לתכנן את הדרך הביתה כשאנו כקבוצה
כל כך מחוברים וקרובים ותומכים.
אך לחיים הכוח שלהם,
ואנו נמצא בוודאי את הדרך להמשיך את המסע המשותף.
בתחושת מלאות, שמחה והתרחבות
