"דמיינו שברגע, השמש עוצרת", פתחה גאצה.
"הכל נעצר.
ואז, דלת נפתחת.
כל מה שהיה עד לאותו הרגע נשלח לפלנטה אחרת.
מכאן, מתחילים עבורנו חיים חדשים".
הסולסטיס מסמל את הנקודה שבה השמש 'עוצרת' ומשנה
את מסלולה. זהו מעבר והתחלה חדשה, שבה
אנו יכולים להרהר על העבר ולהיפרד ממנו,
לתכנן את ההווה ולראות את העתיד.
זהו זמן להתחדשות פנימית.
זהו רגע נשימה של היקום, המאפשר לנו להיות בנוכחות בהווה,
להיות שם עם כל חלקיק ותא מתוכנו, ו…לנשום לרווחה,
בידיעה שהפלנטה מסונכרנת עם רצונותינו, שאיפותינו, חלומותינו.
המהדרין בדמנהור טוענים (בהומור…) שאם לא יתקיים הטקס במועדו,
השמש לא תזרח ביום המחר,
משמע גם תהליכים של התפתחות וצמיחה אישיים יעצרו או ייפגעו.
הסולסטיס מזכיר לנו את הקשר ההדוק שלנו עם הטבע, עם המחזורים
השנתיים שלו. זהו זמן נפלא להתחבר מחדש לאדמה, לשמש ולכוחות
הטבע האחרים, לכבד ולהכיר תודה לתהליכים הטבעיים שקורים סביבנו.
עם זרים לראשינו הצטרפנו גם אנו אל שורות הצועדים,
אל עבר רחבת הדשא הגדולה בה התקיים הטקס.
בשירה ולקול נגינת תופים קיצבית, צעדו הדמנהורים ותפסו מקומם בתוך
ספירלה אנושית מרהיבה, לבושים בגלימות בארבעה צבעים: לבן, צהוב,
אדום וכחול – כל צבע מציין וותק מתקדם יותר בלימודי האדם והרוח.
היה זה מחזה מרהיב לצפות בהם, מחייכים, שלווים, כה סבלניים.
החלק הראשון של הטקס הסתיים בפרידה מן הישן ובברכת העת
החדשה, בתקווה לשלום, ליצירת חיבורים בין אדם לאדם, בין אדם
ליקום.
בחלק השני קיבלנו לידינו כדורי שעווה קטנים, דרך אצבעותינו, העברנואל תוך הכדור את כל הרגשות השליליים שנצטברו בשנה האחרונה.
את הפחדים, את הלחצים, את כל אשר מבקשים אנו לנקות מחיינו.
"יללא לכו, צאו מגופי, אני נקי מכם", אמר אחד מחברי הקבוצה,
תוך שהוא לוחץ בחוזקה על הכדור.
הכדורים ה'שליליים' הושלכו אל האש, ולנו נפתחו עוד כמה חדרים בלב.
לעת ערב, שוב התכנסו הדמנהורים עטויי הגלימות בספירלה, ואנו זכינו
בכמה רגעים של חסד, כל אחת ואחת קיבלה מידיו של איש דמנהור ענף
ארטמיזיה (לענה) חדש, תוך שהוא קורא עבורה ברכה להתחדשות,
התפתחות ותיקווה.
ושוב… לא נותרה בקרבנו אף עין יבשה אחת, התחבקנו והרגשנו את
עוצמתו של הרגע המיוחד הזה, של החיבור המיוחד שבינינו, של היופי
שנוצר כשהלב פתוח לרווחה.
הנגנים הלמו בתופים ואנו יצאנו בריקודים, סוחפים אחרינו את הדמנהורים,
אשר לא יכלו להישאר אדישים למול חבורה שמחה ומלאת אנרגיה.
בין לבין…
הקשבנו וחיבקנו כשכל אחד שיתף בסיפורו האישי,
שלחנו אהבה בעינינו ואפשרנו להם להיות פשוט הם,
בפגיעותם, בשמחתם, בהווייתם.
פתחנו קלפי טארוט והרחבנו את מעגלי הידע והתודעה,
יצרנו עוד אי אילו חיבורים, העוברם בנימים דקיקים
בין לבבות רוחשים, ההולכים ונפתחים.
לרגעים נדמה שהיינו למשפחה…
עוד יום מרגש וגדוש הגיע לסיומו,
מחר יום חדש ושוב תזרח השמש בשמיים…
תודה !
הילה וסיגל
