“איך אני יכולה לספר על דמנהור מבלי לחזור על עצמי?”...
במילים האלה נפתח מסענו המופלא בדמנהור, איטליה.
22 גברים ונשים, שבחרו לקחת פסק זמן מהמרוץ היומיומי,
ולצאת למסע של התבוננות פנימית, שינוי, תכנון מחדש,
מסע מכונן אל מעמקי הלב.
“כשאתה בגיל הזהב”, פתחה גאצה, המדריכה הדמנהורית שלנו,
“אתה חושב מחשבות פחות נעימות על העתיד, שנראה לא פעם
מפחיד. כאן, בדמנהור, בחרנו ליצור מן ‘מיני מעבדה’, שבה גיל
הזהב של הקהילה הוא גיל שבו אנחנו שואלים שאלות,
הופכים ידע למודעות,
קוצרים את פירות חוויות העבר,
יוצרים חדש שרלוונטי לכאן ועכשיו,
תוך התבוננות ולמידה כדרך חיים”.
בדמנהור חיים חברי הקהילה בארבע קהילות קטנות, המונה כל
אחת כ- 200 חברים. “ברגע שלא נהיה קרובים יותר”, מסבירה גאצה,
“לא נחיה עוד בערבות הדדית, לא נתמוך האחד בשני. אם נחיה בקהילות
גדולות נאבד את הקשר ההדוק, את האפשרות להכיר כל אחד מקרוב.
והרי, מהי מטרת המגורים יחד אם לא לשם קירבה?”.
“האחרים הם אלו שבאמת יכולים לראות אותך”, היא ממשיכה,
“האדם לא תמיד מסוגל להתבונן אל תוך עצמו. בתוך הקהילה האנשים
רואים אלו את אלו”, מתארת גאצה, “למעשה, כולנו משמשים כמראות אלו
של אלו, משקפים האחד לשני איך להיות אנשים טובים יותר,
חברים קרובים יותר. היכן נפלתי בלשוני ומה עליי לשפר בעצמי כדי
לייצר עתיד הרמוני ונעים יותר”.
הרמוניה, יופי, אומנות, חלומות – הם יוצרים מדי רגע את מציאות חייהם.
כך, כאשר שני דמנהורים נפגשים, הם אומרים אחד לשני קון – טה,
משמע “אני רואה אותך”. בהמשך הם מחברים את כפות ידיהם
לתנועת ‘נמסטה’, האומרת “אני רואה אותך כשווה, כבעל ערך”,
ושואלים, “האם אתה שמח?”
על מנת להזכיר לאדם שמולם לחיות מתוך הוויה של שמחה,
להפכה למצפן פנימי, לערך משמעותי.
“איך קורה כל הקסם הזה?”, שאלנו, סקרנים,
“דמנהור הוקמה במקום בו התרכזו יחד ארבעה קווים סינכרוניים
החוצים את כדור הארץ”, השיבה גאצה. “יש כאן כוחות אנרגטיים
נדירים שאינם קיימים בשום מקום אחר בעולם”.
“איך קורה כל הקסם הזה?”, הרהרתי.
אכן, כשאתה מתהלך במרחבים המרהיבים והמטופחים של
דמנהור נדמה לך שהגעת לגן עדן.
נדמה, כי מילים לא יכולות להסביר את האנרגיה, את השלווה,
את קצב החיים הדמנהורי, את הקסם.
“להיות כאן זה פשוט לנשום”, הגדירה אחת החברות למסע,
“פשוט להתהלך בלב פתוח לרווחה”.
