"בתחילת התהליך לא חשבתי שאגיע למה שאני היום,
'הגיע זמן להכיר וללמוד משהו חדש', אמרתי לעצמי".
במילים אלה החלה אופירה לתאר את מסע הפרויקט האישי שלה.
10 מפגשים נמשך קורס התקשור המתקדם, 10 שבועות שמכוונים להגשמת פרויקט אישי.
"איך אפשר להגשים פרויקט משמעותי בזמן קצר כל כך?" אני נשאלת שוב ושוב.
"זה אחד הקסמים של הקורס הזה", אני עונה.
אכן, צריך לחוות כדי להבין. כולנו שבויים בקונספט אותו ספגנו, לפיו הגשמת משאלות כרוכה במאמץ, בקושי, נמשכת זמן רב.
אלא שהחיבור לתקשור מזכיר לנו שאנחנו לא לבד.
שיש איתנו תמיכה והשגחה גבוהה יום יום, רגע רגע. החיבור לתקשור מזכיר לנו שיש לנו מפתחות ודרכי גישה לאין סוף שאלות, אתגרים, צמתים של החלטה.
החיבור לתקשור מזכיר לנו את הדרך אל הבית הפנימי, עד כי הבלתי אפשרי הופך לאפשרי.
כשהקשבתי למילים של אופירה, חשתי שכל מילה נוספת מיותרת. המילים שלה אומרות הכל… הנה הצצה אל המסע המיוחד שלה, אל 'ציפור הנפש' האחת שבתוכה.
"לא ידעתי מה זה תקשור, האם זה עובד, האם זה אמיתי.
קיבלתי החלטה שאני רוצה שינוי, רוצה לבדוק ולחוות בעצמי. נכנסתי לקורס "סקפטית עם ראש פתוח". בקורס הראשון עם דפי חוויתי תקשורים שהשאירו אותי נפעמת ועם זאת, עדיין לא הייתי בטוחה האם אלו המחשבות שלי, האם אלו הדרכות?
בשלב מסוים שחררתי את הספק, וקיבלתי את מה שאני רואה כאמיתי. זאת ההדרכה שמדברת אליי.
המשכתי אל הקורס המתקדם כי הייתי מאוד סקרנית. רציתי לעבור את הקורס עם המאסטרית הילה, הרגשתי שמשהו טוב קורה מבפנים. חבל לעצור את התהליך, עליי להמשיכו ולהעמיק.
בהמשך התהליך קיבלתי מסרים חשובים:
"תהיי עצמך, דברים טובים יקרו מעצמם בקלות וללא מאמץ. את כבר לא צריכה להילחם על המקום שלך, רק תתמסרי, אין לך צורך יותר באישורים. רק האמיני לעצמך, אנחנו כאן לתמוך. אלוהים נתן לך תכונות מצוינות שלא כל אחד מקבל אותן, כמו רגישות, אמפטיה, חוכמה, יצירתיות, אינטואיציות טובות. תהיי במקום שנוח לך.
להיות שקופה זה לא בהכרח מקום לא טוב, להיות שקופה זה אומר שיש בך את היכולת לראות דברים מהצד או מלמעלה (כמו זום אאוט), להבחין בהם ולבחון אותם וזאת מבלי לעשות רעש. בהווה שלך, להיות שקופה זה "לא רואים אותי ולא שומעים אותי ולכן אני לא קיימת".
קיבלתי אותי באהבה רבה, נתתי לעצמי חיבוק חזק.
גיליתי שכבר אז היו בי כישרונות כמו ציור וספורט. הייתי בהרבה תחרויות אהבתי לשחק בכדור, כדורסל, מחניים, מטקות, מדרכות וכ"ו.
… הייתי דיסלקטית, ללא אבחון. האמנתי שנולדתי פגומה ולא מוצלחת. פחדתי להביע את עצמי בכתב ובע"פ. לא נבחרתי על ידי המורה לשיר' לרקוד ולשחק בהצגות של בית הספר. הרגשתי שאני שקופה, שלא רואים אותי.
והנה מגיע מבחן פסיכוטכני שהיה נהוג לערוך לכל תלמידי כיתה ז'. …המורה קרא לאמי ואמר לה שאני יכולה לבחור כל בי"ס שארצה משום שהציון שקיבלתי הוא הרבה מעל הממוצע. שנים לקח לי להבין מה זה ממוצע, מה זה אומר לגביי. לא העזתי לשאול כדי לא להראות טיפשה.
במסע הילדות שלי בקורס המתקדם קיבלתי אותי באהבה.
עודדתי את הילדה הקטנה ואמרתי לה, "את תותחית, מוצלחת, חכמה ויפה. אני מאוד מאוד אוהבת אותך, אני מחבקת אותך. את הילדה הכי יפה בעולם וגם הכי חכמה שיש".
קראתי לפרויקט 'הכסף שלי'.
"לא מדויק", אמרה הילה, "תחזרי לגלגולים עתיקים עם כסף ותמצאי את התשובה"
"מה עכשיו?" שאלתי, "היא זרקה לי חתיכת 'פצצה'".
לאחר שנרגעתי והענן השחור התחיל להתפזר לו, הבנתי את המסר ושחררתי התנגדויות. בשיעור שאחרי, עלה לי בתקשור שם לפרויקט: 'ציפור הנפש'. נתתי לנפש שלי דרור, חרות, התחדשות – לעוף למרחב, לראות דברים מלמעלה, ממעוף הציפור. כך בעצם התחלתי את תהליך הריפוי שלי".
בתקשור האחרון ראיתי את עצמי מקבלת את תפקיד חיי.
וכך היה, בדיוק כמו שראיתי בתקשור. קיבלתי תפקיד שאני המלצתי עליו, משרה חדשה בתחום המכירות, אבנה ואקים מערך מכירה מתחילתו וכמובן שגם אנהל אותו.
זה יכול היה להתגשם בזכות העבודה שעשיתי ועדיין עושה עם עצמי. מרגישה שהשמש זורחת מעליי, הגעתי הביתה. מחוברת להדרכה ולבית שבתוכי".
***********
הקשבתי לאופירה מספרת את סיפורה ועיניי נצצו. יכולנו כולנו לחוש את ציפור הנפש שלה מרחפת מעל. בבטחה. בשמחה
***********
