מרכז הילה

טופס לCRM של קורס בסיס – חיבור לתקשור – פרונטלי

zamir — Tue, 17 Mar 2026 18:05:47 +0000

טופס מאסטר לקורס בסיס - חיבור לתקשור פרונטלי

שם פרטי

שם משפחה

אימייל

טלפון

שאלה / הערה

בשליחת הטופס אני מאשר/ת את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות באתר

טופס מאסטר לקורס המשך - פרוייקט אישי - פרונטלי

שם פרטי

שם משפחה

אימייל

טלפון

שאלה / הערה

בשליחת הטופס אני מאשר/ת את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות באתר

טופס מאסטר לקורס מקצועי להסמכה - פרונטלי

שם פרטי

שם משפחה

אימייל

טלפון

שאלה / הערה

בשליחת הטופס אני מאשר/ת את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות באתר

טופס מאסטר לקורס זוגיות פרונטלי

שם פרטי

שם משפחה

אימייל

טלפון

שאלה / הערה

בשליחת הטופס אני מאשר/ת את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות באתר

The post טופס לCRM של קורס בסיס – חיבור לתקשור – פרונטלי appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום הראשון

zamir — Sun, 14 Sep 2025 13:38:24 +0000

מה זה הקסם הזה של דמנהור שממגנט אותך בכל פעם מחדש?

מה יש בה שגורם לך פשוט להתאהב?

"אם תשאלו כל אחד מאנשי קהילת דמנהור מהי דמנהור עבורו –

תקבל 500 תשובות שונות.

זה בדיוק הקסם של דמנהור!"

כך פתחה את היום שלנו גאצה, המדריכה המקומית האהובה.

אנחנו שונים.

בחלומות שלנו, ברקע, באמונות, בדרכי הביטוי.

ובכל זאת, ולמרות כל ההבדלים,

יותר מכל, בדמנהור מבקשים ליצור את ה- WE,

את המרחב שבו אתה ואתם ואני הופכים לאנחנו.

המבקר מן הצד, יפגוש בדמנהור אנשים שמנהלים אורח חיים מיוחד.

חיים בבתים משותפים (נוקליאו), בערבות הדדית, בשיתוף, כמעין משפחה,

בהתבוננות חוזרת ונשנית על מערכות היחסים שלהם,

על ערכיה של הקהילה, על עצמם.

אלא שדמנהור היא הרבה יותר מקהילה.

דמנהור היא דרך חיים.

היא בחירה, בכל בוקר מחדש,

להתפתח, להיות בתנועה מתמדת, להיות קרוב אצל עצמי

ואולי יותר אצל עצמנו.

ודווקא מתוך אותה שונות, דווקא מתוך החיכוך, המפגשים,

הקונפליקטים – אנו לומדים לראות את עצמינו,

לומדים את הדרכים אל לב הקהילה,

אל פוטנציאל החיבורים המופלאים.

החיים הם מן ספר פתוח, מאמינים הדמנהורים,

הכל מתרחש ברגע הזה בדיוק,

במרחב כדור ארץ,

בחיבור למשאבי הטבע וליסודותיו.

בכל יום אנו כותבים בו פרק חדש.

גדוש אמירות חיוביות, הומור ושמחה –

היסודות שהקהילה שמה לה למצפן.

וכך, אנחנו יוצאים אל המסע שלנו,

קבוצה מגוונת של מי שעושים עבודת התפתחות זה שנים,

ומייחלים למצוא בדמנהור את השקט.

את אותו מרחב פנימי מאפשר, סומך, בוטח,

שממנו אפשר להעצים את הביחד,

לראות את המתנות שבמורכבות,

לגלות הרמוניה בתוך השוני.

הדמנהורים יוצרים את הדרך, סוללים אותה במו ידיהם,

רק אז עושים את הפסיעה הראשונה.

הם לא מחפשים תשובות בחוץ, הם מקשיבים לרחשי ליבם

ומניחים לפתרונות להתגלות מתוכם.

הם חייכניים ומאירי פנים כי הם רואים את החיים כמסע של אתגרים,

את עבודת הנפש והרוח והרגש והגוף – כעבודת קודש,

ואת התנועה כמהות המאפשרת קבלה של ידע, תובנות, חוכמה.

דמנהור מזכירה לנו שהחיים הם משחק.

וכשאנו מסכימים לשחק, קופצת לה ההבנה שבעצם הכל אפשרי,

שדמיון יכול בקלות להפוך למציאות,

ושאין באמת 'לנצח' או 'מנצחים'.

כי מעצם ההסכמה לשחק קיבלתם שפע של נקודות,

כי במשחק יש מחד נהלים ברורים מאוד,

אך מנגד המנצח נדרש למנות גדושות של יצירתיות,

ואם חושבים על זה לעומק,

בעולם של הרמוניה, כמותו הם מבקשים ליצור בדם ליבם,

אנו יכולים לנצח רק את עצמנו,

כי אין באמת מנצחים או מפסידים.

סוגרים יום ראשון במסע בתחושה של מלאות,

זמן לתת לכל הידע לשקוע, זמן להטמיע, להכיל.

וכדרכם של הדמנהורים לייצר ידע חדש ואז לחלוק אותו עם האחרים,

גם אנחנו מזמינים אתכם לאמץ כמה מן הערכים לחייכם שלכם,

לפזר אותם הלאה עם הרוח ולעשות למען היחד המתאים עבורכם.

נקבל את היום השני בלב סקרן, מתרגש, פועם,

מה יביא הוא לנו?

נשחק ונגלה…

תודה !

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום הראשון appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השני

zamir — Sun, 14 Sep 2025 13:33:56 +0000

יש רגע כזה, עוד לפני שנכנסים ליער המקודש,

שהדופק עולה, והלב מתרחב.

אתה יודע שעוד רגע תחצה סף ותיכנס לעולם אחר.

היער הזה אינו 'רק יער'.

הדמנהורים קוראים לו "השיער של המקדש",

שכן מתחתיו ממש שוכן מקדש האדם.

וכך, מהמסע הפנימי במקדש שבמעמקי ההר,

לאחר שחקרנו והתוודענו אל הרבדים שבנפשנו,

ממשיך המסע החוצה, אל מעבה היער, אל החיים שבחוץ.

כי היער הוא שער אל מרחבי תודעה שאין להם סוף,

העצים הם 'אנטנות' חיות, המחוברות אל המעבר,

נושאות את זיכרון הדורות, מחברות אל הכאן ועכשיו.

וכשאתה נכנס ליער, אתה לא סתם הולך בין עצים.

אתה נכנס לשיחה.

עצים בני מאות שנים ניצבים לצד עצים צעירים,

העלים רועדים ברוח, והם מספרים משהו. השורשים נטועים עמוק באדמה,

מחוברים אל רשת אדירה של שורשים.

שמונים אחוז מהחיים של העץ מתקיימים עמוק מתחת לפני האדמה,

שם, בינות השורשים, זורם לו זיכרון עתיק, צרובה תודעה עמוקה.

"האם חשבתם פעם מה זה להיות עץ?" שואלת גאצה.

"עצמו עיניים, ודמיינו את עצמכם,

עומדים במקום אחד, בלי יכולת לזוז, מאות בשנים.

צריכים להגן על עצמכם מפני פגעי מזג האוויר,

לשרוד עונות מתחלפות.

למצוא את הדרך לקבל מזון כדי לצמוח, כדי לתת פירות.

ו…לחיות חיים שמחים".

כי גם לעצים, אומרים הדמנהורים, יש רצון להיות מאושרים.

הם רגישים, אינטליגנטיים, חיים בתקשורת מתמדת זה עם זה,

כן, זה בלתי נתפש עד כמה שהם אנושיים.

כאן נולדה גם המוזיקה של הצמחים: מכשירים מיוחדים מתרגמים

את האותות החשמליים של העלים והשורשים למנגינות.

ופתאום אתה מגלה שלצמח יש קול. הוא מגיב לנוכחותך,

מתנסח במנגינה, נוגע בך דרך תווים פשוטים וישירים.

וכשאתה עומד מולו ומקשיב – הלב שלך נפתח וקולט

שהעץ אינו רק 'ספק חמצן' אלא יצור חי, מורה שקט, חבר לדרך,

שקולט ומגיב ומרגיש ומתבונן.

היער הזה מבקש עוד לומר, 'אתם לא לבד'.

הדמנהורים מקיימים טקסים של “כיוונון עצים”, כדי להזכיר

לעצים שאנחנו כאן איתם, שנרצה להיות בני ברית שלהם.

הם רואים בעצים לא רק מורים שקטים, אלא גם שותפים לדרך.

ובכל ביקור כאן מתבהרת האמת הפשוטה:

החיים, הם לא מתקיימים רק בין אנשים.

והלב שלנו, הוא יודע להיפתח גם לעץ, גם ליער שלם,

כי בשתיקתם של העצים יש חוכמה עתיקה,

שפה שלא נאמרת במילים, אלא מורגשת בנשימה.

ובביקורכם הבא ביער המקודש שאלו את עצמכם,

מה אתם מרגישים?

האם תיתנו ליער לדבר אליכם?

האם תסכימו לדבר אליו?

לחלוק איתו את עולמכם,

לדעת שיגיעו אליכם התשובות,

לעצום לרגע עיניים ולחוש את החיבוק?

כי היער תמיד מחייך, תמיד סולח, ותמיד זוכר,

שהוא עבורנו ואנו עבורו.

שבת שלום

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השני appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השלישי

zamir — Sun, 14 Sep 2025 13:27:51 +0000

"מה זה מסע רוחני?" רבים שואלים אותי.

"מדוע את מרחיקה עד דמנהור לשם כך?"

אז קודם כל אני מחייכת. מדוע?

כי בעיניי, מסע רוחני הוא מסע חיים,

דרכי אליי, אל עצמי ואל הווייתי הפנימית,

אל הכוחות והסודות והלבטים והרגעים והפחדים והשמחות שבי.

מסע פנימה אל מכלול חלקיי, הסכמה להתבונן, להביט, לשאול.

הסכמה לשבור תבניות ותפישות שאינן משרתות אותי עוד,

בחירה באור שבנו, בכוחות השינוי שמניעים אותנו קדימה.

ודמנהור, היא מעניקה לנו הזדמנות מופלאה להתקרב אצל עצמנו,

השראה לגלות חלקים מוכרים לנו פחות, עלומים לנו יותר.

אם תרצו, דמנהור משמשת כמעין מקום להתאמן בו,

לשחק את המשחק קצת אחרת.

עוצמתי וחזק ומפעים ומפתיע הרבה יותר.

ולא, אנחנו לא נוסעים כדי לראות נופים ואגמים מרהיבים,

אלא כדי להכיר את נוף פנימיותינו, את קווי המתאר של ליבנו.

ובמסע שלנו…

אחרי יומיים גדושים בחוויות המקדשים והיער,

קיבל היום השלישי גוון מעט אחר.

פתחנו את הבוקר בשוק המקומי, צבעוני, מלא חיים, טעמים וניחוחות.

המשכנו אל אגםMeugliano , נקודת טבע קסומה ששימשה לנו

תפאורה והשראה מופלאה לעבודת הלב.

מדיטציה עמוקה בין עצי היער, בחיבור ישיר לאמא אדמה,

קישרה אותנו אל ארבעת היסודות, אדמה, מים, אוויר ואש,

כפי שהם מתבטאים בתוכנו.

וממש כשם שהעצים שביער משתקפים במימי האגם,

כך גם מציאות חיינו משקפת לנו את שמתחולל בתוכנו פנימה,

וכל חיבור שכזה הוא מראה שמספרת לנו עוד פרק בסיפור שלנו.

המשכנו אל מלאכת הכתיבה, או אולי אל אומנות רטטי הלב,

השולח 'פולסים' אל היד הכותבת, מכתיב את מילותיו ופעימותיו.

כתיבה על רקע רחשי הרוח, ציוצי הציפורים וקולות ילדים צוהלים.

עט נוגע בנייר, הלב נוגע בעצמו.

כל מילה שנכתבת כמו נוצרת ברגע הזה, מתוך העולם הרוחש שבפנים.

זו הייתה פגישה. פגישה עם חלקים נסתרים,

פגישה עם קולות שלא תמיד נשמעים,

שלא פעם נותרים שתוקים.

מפעים במיוחד היה להאזין לשיתופים,

לפרקים שנולדו מתוך חיבורים רגישים ועדינים.

וכן, אלו הלבבות שדיברו והביעו וסיפרו,

בחמלה, בהבנה, בהסכמה להיות לאור. האור.

ומרגש לא פחות היה להבין שכל אחד שיתף במילותיו שלו,

אך המילים נגעו וערסלו כל אחד מאיתנו,

מילים שיהיו מעתה חלק מהדרך, שלך, שלי, שלנו.

ולקינוח, כמו כדי לסגור עוד מעגל אל עצמנו,

בחרנו קלף טארוט כצידה נוספת לדרך,

והלב מתרחב עוד יותר ושערים נוספים נפתחים ממנו אל עצמנו.

מהו מסע רוחני, אני מחייכת לעצמי בסיומו של עוד יום מופלא.

לפעמים זה פשוט להסכים להיות הלב,

בלי מחיצות והגנות ומסיכות,

באומץ, הכי פתוח שאפשר…

ואיזו זכות להמשיך במלאות הזו אל היום הרביעי…

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השלישי appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום הרביעי

zamir — Sun, 14 Sep 2025 13:19:53 +0000

ריקוד הוא שפה. שפה של הגוף, והרבה יותר.

כביכול, אין לה 'מילים', ובכל זאת היא מספרת סיפור.

פאלקו, מייסד דמנהור, יצר את תנועות הריקוד המקודש,

הנקשרות אל הקווים הסינכרוניים שעוטפים את כדור הארץ.

כל תנועה מסמלת מילה, כל חזרתיות הופכת לתפילה.

הגוף כולו הוא כעט הכותב על דף בלתי נראה,

דף עשוי אור ואנרגיה.

וכשארה, מלכת הריקודים של דמנהור, עומדת מולנו ורוקדת,

נדמה לרגעים כי עדינות וטוהר עוטפים אותנו,

וכשאנחנו נעים לצלילי תפילת הבוקר שהיא מדקלמת לנו,

מן קדושה מרחיבת לב עוטפת אותנו באהבה…

וכולנו שם בתנועה, בחיוך, בשמחה,

וכך, מבלי להרגיש מתרחש לו ריפוי (תשאלו את ארה…).

מן התנועה עברנו פנימה, אל עומק מקדש האדם,

התכנסנו למדיטציה עמוקה, בין קירות שופעי ציורים וסמלים.

בכוח הדמיון היינו בן רגע באטלנטיס,

בתנועה בזמן, בחיבור לתקופה קדומה של אנושות חכמה ומאוחדת,

שחיה בהרמוניה עם הטבע והכוכבים.

חיברנו דמות מן העבר לחיינו כאן ועכשיו,

התבוננו, נשמנו, בררנו, למדנו, התקרבנו, נבהלנו ועוד…

עד שיכולנו לחבר את אותה הדמות לחיינו אלו,

ומי יודע להיכן תיקח היא אותנו בבוא היום.

והשקט היה שקט אחר, כזה שמלמד אותנו להקשיב

למקומות שמעבר למילים.

שקענו עמוק פנימה והרגשנו שגם בלי לזוז אנו למעשה רוקדים.

ריקוד עדין של נשימה והקשבה, ריקוד של הוויה.

ולעת ערב, מול ירח מלא שחלקו נסתר, צפינו בטקס האורקל.

האורקל הוא רגע שבו הקולקטיב כולו מקשיב לאנרגיה גדולה ממנו,

שער למסרים ממימד אחר, חוכמה שנובעת מהמפגש בין בני אדם,

רוח ויקום.

הוא איננו רק טקס, הוא דרך לזכור שהיקום תמיד מדבר איתנו, אם

רק נלמד להקשיב.

וכך, המסרים זורמים דרך מילים, דרך סמלים, דרך תנועה.

האורקל איננו רק תשובה לשאלה, הוא מן ריקוד מרפא.

ריקוד שבו האנרגיות של הקבוצה מתערבבות,

נוגעות זו בזו, מזכירות שכל מסר הוא הזמנה להזיז משהו בתוכנו.

ריקוד שבו הריפוי נולד מתוך הקבוצה,

מתוך ההבנה שאנחנו לא לבד – אלא חלק משלם גדול ונושם.

כך נפרש לו יום שלם:

הגוף רוקד ומקבל בברכה את הבוקר,

נושם את השקט שבמקדש,

והרוח מקבלת מסר של ריפוי מהאורקל.

יום שבו למדנו שוב שהחיים עצמם הם ריקוד מקודש.

שכל צעד יכול להפוך לברכה,

ושכל טקס הוא גשר של ריפוי בינינו לבין עצמנו,

בינינו לבין אחרים, בינינו לבין בורא עולם.

זה הקסם של דמנהור: היא מזכירה לנו שהחיים עצמם הם ריקוד.

שכל צעד, כל נשימה, כל מילה, כל הרגש – הם הזמנה לתנועה,

לצמיחה, למסע.

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום הרביעי appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום החמישי

zamir — Sun, 14 Sep 2025 13:10:36 +0000

שפה איננה רק צירוף של תווים, סימנים ואותיות.

שפה היא עולם ומלואו.

שפת הקודש, השפה הסודית של דמנהור איננה 'עוד שפה'.

מדוע סודית?

לא מפני שמסתירים אותה, אלא מפני שהיא מגלה את

סודותיה רק למי שמוכן להקשיב.

זו איננה שפה לשיחה יומיומית, אלא אוצר רוחני.

מפתח לטקסים, לכתיבה אנרגטית, ליצירה, לחיבור

עם מה שמעבר. היא סודית רק מפני שהיא דורשת אומץ,

סקרנות והקשבה – למי שמסכימים לעצור, להביט, ולתת

לה לחשוף את סודה.

כל אות, כל סמל, כל קו – הם לא רק עיצוב גרפי.

הם נושאים אנרגיה, תדר חי, זרם של ידע עתיק.

הכתב עצמו נועד להיות כוח יוצר: לא רק לתקשר מחשבה,

אלא להניע מציאות, להדהד, להרטיט, להניע.

כך מגלים שהידיים יודעות יותר ממה שהראש מבין,

שכולנו אומנים, גם אם לא הוגדרנו כך.

בחירה של צבע, קו, תנועה היא מן גילוי של יצירה יפה,

משמעותית, מלאת עוצמה.

וכשאנחנו יושבים כולנו יחד, בוחרים אותיות מקודשות,

יוצרים מנדלות בשלווה ומתמסרים למלאכת היצירה

בהשראת פורמיקה, 'הנמלה' (שמה הדמנהורי) המופלאה,

אנחנו בעצם מתרגלים נוכחות בתוך אנרגיית הסמלים,

מקשיבים לשפה שמעבר למילים,

ומגלים בתוכה את עצמנו שוב, מחדש.

ובתוך אותה שפה, יש מסורת נוספת שמספרת סיפור של זהות:

כל אחד ואחת ממי שמבקשים להצטרף לקהילה – בוחרים לעצמם

שם של בעל חיים.

השם הזה איננו רק תווית, הוא סמל, תדר, מהות מייצגת.

וכדי שהשם יתקבל, על האדם להציג את שמו, להסביר את הבחירה

בפני 150 אנשים ולקבל מכל אחד מהם ברכת דרך. מי שמסרב

לתת את הברכה שולח את האדם למסע פנימי נוסף של חקירה.

זהו גם מסע מרגש של חשיפה וענווה, של קבלה ושל חיזוק,

כי המילים, כאמור, אינן רק מילים –

הן יוצרות, הן משנות, הן פותחות שערים.

את השערים שהן פתחו בפנינו – עוד בוודאי נהדהד ימים רבים.

כך, מתקרב המסע לקיצו וכולנו מתחילים לעסוק בסיכומים.

קצת מוזר להתחיל לתכנן את הדרך הביתה כשאנו כקבוצה

כל כך מחוברים וקרובים ותומכים.

אך לחיים הכוח שלהם,

ואנו נמצא בוודאי את הדרך להמשיך את המסע המשותף.

בתחושת מלאות, שמחה והתרחבות

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום החמישי appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השישי

zamir — Sun, 14 Sep 2025 12:49:04 +0000

איך אני אוהבת שהחיים מסנכרנים עבורנו אירועים…

כך, מצאנו את עצמנו ביום האנרגטי 9 9 9

מסיימים את המסע המרגש שלנו,

במדיטציה עמוקה במקדש, שלוקחת אותנו אל הימים שיבואו

עם ידיעת ההגשמה,

עם שמחת היש,

עם חיבור לכוחות המופלאים שלנו לברוא, ליצור, להיטיב את חיינו.

וכן, כפי שאני נוהגת לומר,

בעוזבנו את דמנהור אנחנו אחרים,

אין לי מילים להסביר את הקסם הזה,

צריך להיות שם ולחוות ולחוש כדי לדעת…

וכך, מצאנו את עצמנו ביום האנרגטי 9 9 9

חוגגים יום הולדת לאחת מחברות הקבוצה,

מסיימים מסע של שבוע ימים באגם מג'ורה,

על רקע נופים מרהיבים ושחפים שחגים למולינו ומרחיבים את הלב,

מגלים שחלפו רק ימים בודדים אך כולנו כה מחוברים.

ומשהו בלב רוצה כבר לחזור הביתה,

ומשהו כל כך רוצה להמשיך ולספוג את טעמי דמנהור.

עולים על הטיסה הביתה בתחושת שמחה ומלאות,

מחובקים ועטופים באהבה,

נרגשים מכל אשר נגלה ומכל אשר עוד יתגלה,

מלאי ציפייה למסע הבא…

גם אני עוד צריכה לעכל ולהפנים את כל אשר עברנו,

מכירה תודה על הדרך, על האנשים האמיצים שבחרו לצאת באמון לדרך

ועל ההדרכה שמלווה אותנו, מדייקת, מכוונת, מטלטלת לעיתים,

ותמיד תמיד לטובתנו הגבוהה.

תודה

The post יומן מסע דמנהור ספטמבר 2025: היום השישי appeared first on מרכז הילה.

וובינר מרתק בין קלפי הטארוט עם החוכמה העתיקה והחיבור לתקשור

zamir — Sun, 13 Jul 2025 12:20:28 +0000

וובינר שנערך לקראת קורס לימוד קלפי טארוט וחיבור הידע לתקשור ולהדרכה – מועבר ע"י הילה וקסלר (תקשור) והילה וקסלר (טארוט)

The post וובינר מרתק בין קלפי הטארוט עם החוכמה העתיקה והחיבור לתקשור appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור יוני 2025: היום הראשון

zamir — Mon, 16 Jun 2025 14:04:03 +0000

הפסקתי לספור כמה פעמים הייתי כאן,

כל מסע מפתיע מחדש,

כי דמנהור, זה לא מקום שחוזרים אליו.

זה מקום שאת חוזרת ממנו אל עצמך,

בכל פעם קצת אחרת. קצת עמוקה יותר.

קצת פתוחה יותר,

קצת אמיצה יותר להסיר עוד כמה שכבות אצל עצמך.

אז שבנו הביתה.

***********

אין לי מילים להסביר.

משהו כאן פשוט מרגיש אחרת.

אולי זה האוויר, אולי הצמחיה המטופחת שיוצרת תחושה של גן עדן.

אולי אלו האנשים, שמחייכים אליך, שמשהו מלא חיים קורן מהם.

אולי אלה הם החלומות שמרחפים באוויר, מצפים לרגעי ההגשמה.

״מי אני ?״ שאל את עצמו פאלקו, מייסד קהילת דמנהור.

״מה באתי לעשות כאן?

איזה תפקיד יש לי בעולם הזה?״

עם השאלות האלה הוא יצא לדרך.

פאלקו לא הרבה לדבר. הוא בעיקר הקשיב.

הקשיב לרחשי ליבו, לאנשים, לטבע, לרוח הנושבת.

החיים היו עבורו מעבדת מחקר. מעבדה לעתיד.

הוא האמין כי לכל דבר יש משמעות.

כי את המשמעות יש ליצור, להנכיח, להגדיר.

והאדם, הוא יציר אלוהי, שהגיע לכאן למסע של התפתחות, כזו שמתרחשת רק בין כותלי קהילה.

״כל אדם רוצה להביע את דעותיו, להשפיע על חברי הקהילה כולם בדרכו״, מספרת גאצה, המדריכה המקומית שלנו, ״ובכל זאת אנחנו יחד. בתהליך קבוע של מציאת השבילים שמחברים בין כולם, בדרך חיים שמזמינה אותך להיות בנתינה, להתמקד בכל אשר יאפשר לך להעניק לאחרים״.

הוא האמין שהומור הוא שער לתודעה גבוהה. כזה שמרכך, מחבר, פותח את הלב ומכניס אור.

“היקום לא רציני כמו שאנחנו חושבים״, נהג לומר, ״הוא גמיש, חכם ומלא הומור. השאלה היא אם גם אתה כזה”.

הוא בחר בחיוביות לא כאשליה, אלא כדרך חיים. לבחור לראות את הטוב, את הפתח, את האפשרות.

האופטימיות מבחינתו, היא תרגול יומיומי באמונה. להאמין שהכול קורה לשם צמיחה גם אם קשה להבחין בכך. זו מן מדיטציה אקטיבית, 24 שעות ביממה.

יותר מכל הוא העריך את השונות. הוא ראה בכל אדם צבע ייחודי בפסיפס האנושי.

פאלקו יצר עולם שבו הומור פותח שערים, חיוביות מזיזה הרים, אופטימיות מחזיקה חלום, והשונות, היא המוזיקה שמרכיבה את השלם.

וכך….

משרת הפעמון הגדול שבמקדש הפתוח את חלומו של פאלקו.

בשעה 7:30 הוא מצלצל וקורא לאדם לפתוח את היום בשאלה: מה אני מבקש ללמוד היום?

איזה דבר חדש אני עומד ליצור?

עם שקיעת החמה שוב מצלצל הפעמון, הפעם שלושה צלצולים: האחד מזכיר לאדם להתכנס בעצמו ולשאול את עצמו שאלות. להתכנס אל המרכז שבליבו.

השני מזכיר לו לעשות למען קרוביו ועבור הסובבים אותו.

השלישי מכוון אותו להביא את האור שלו לעולם כולו.

ובסוף היום, בשעה 23:30 בדיוק, מצלצל הפעמון שוב, הפעם עם השאלה מה למדת היום. אם למדת משהו חדש אשריך. ואם לא – פתח מילון ולמד מילה חדשה אחת לפחות.

ובפוגשם אדם כלשהו יאמרו הדמנהורים ״קונטה״ – משמע אני איתך,

רואה, מרגיש, מקשיב.

ולא משנה כמה פעמים נחזור לפה,

תמיד נחזור קצת אחרת.

קצת יותר את. קצת יותר אתה.

״כמה פלא יש בעולם כשאנחנו בוחרים לראות אותו כך״, מהדהדות בראשי מילותיו של פאלקו.

מלאים ומוקסמים מפלאי דמנהור, מיופיו של מקדש האדם ומעוצמתו, סיימנו את היום הראשון של המסע.

כל כך הרבה חדש למדנו וספגנו היום,

אנחנו לא צריכים הלילה לפתוח מילון…

שבת שלום

לפרטים מלאים והרשמה למסע הבא לדמנהור: לחצו כאן

The post יומן מסע דמנהור יוני 2025: היום הראשון appeared first on מרכז הילה.

יומן מסע דמנהור יוני 2025: היום השני

zamir — Mon, 16 Jun 2025 14:00:41 +0000

לפעמים צריך רק קו כחול ודופק אחיד כדי להתחיל לראות:

את הדרך, את עצמך, את השותפים שלך למסע.

ביום השני למסענו בדמנהור, המקדש הפתוח הפך למעין מגרש

אימונים. קווים כחולים, תיפוף, ונקודת התחלה.

בין שמיים פתוחים לקרקע פורייה, צעדנו בשביל תמים לכאורה,

דרך 'הקווים הכחולים'.

חשבתם פעם איך זה מרגיש ללכת רק על הקווים? בלי לצאת מהם?

בקצב שמכתיב התוף שברקע?

בין חברים, שותפים למסע, שהולכים איתכם בקווים המקבילים?

הרי לא באמת לימדו אותנו איך ללכת,

הקצב הכתיב את הצעד, ואנחנו התמסרנו, קשובים לשאלות,

בשלב הזה מבלי לחפש תשובות,

כשאנו רק מחזיקים את חוויית ההליכה למרות ועל אף אי הידיעה:

• ומה אם מישהו בא מולי בקו: האם לרדת ממנו?

להמתין שהאחר ירד? האם יש שביל חליפי?

• ומה אם למרות שהתקדמת, הקו פתאום

יוריד אותך למטה. כן, אתה קולט שאתה עולה ויורד

וחוזר חלילה, הקו מכתיב זאת למרות שאין לך באמת רצון לרדת.

הן כל שאתה רוצה הוא לעלות ולהגיע אל נקודת הסיום.

• ומה אם אתבלבל, אמצא את עצמי במבוכה? האם זה בסדר לטעות?

איזו משמעות יש להן לטעויות שלנו?

• ומה אם אגלה שסטיתי לשביל של אחד מחבריי?

זה עשוי לעכב אותי? לאלץ אותי לשנות כיוון? זה בכלל אפשרי?

• ומה אם הקו מכתיב לי ללכת ישר ואני באותו הרגע מבקש דווקא

לפנות לכאן או לכאן?

• ואיך נהיה סבלניים מספיק כדי לחצות את אתגרי הדרך?

את רגעי ההמתנה? המבוכה? חוסר הנוחות?

• והאם יכולים אנו לצעוד בהרמוניה, מתעלמים מרעשי הרקע

מבחוץ, מכוונים במלאות לקולות שבפנים?

• וכמה אנחנו מכוונים למטרה? ומה קורה כשאנחנו פשוט לא

יודעים לאן ואיך – אך ממשיכים לפסוע?"

"צעדים יוצרים תבניות במוח", אמר המדריך המקומי,

"אין נכון, אין טעות – יש רק חקירה".

ואולי המשחק הזה הוא מראה של החיים,

מזכיר לנו להתהלך עם שאלות,

ולשחרר את אותו החלק המוכר הזה בראש, שתמיד מבקש

תשובות ברורות, משקף לנו שהנה הצלחנו, וזה ממש אפשרי,

לצלוח את דרך 'הקווים הכחולים', להגיע למטרה עם סימני שאלה

ובכל זאת לדעת שמול עצמי 'עשיתי זאת' ויום יבוא וגם

יבליחו להן התשובות.

החלק השני של היום הוקדש כולו ליער הסודי,

"השיער והעור" כדברי הדמהנורים, של המקדש התת קרקעי,

המהווה מעין אנטנה אל עולמות של מעלה,

מחבק בתוכו את האנרגיות הגבוהות של המקדש,

עוטף אותנו במנות גדושות של חמצן מבית אמא אדמה.

"לנו בני האדם יש שישה חושים, לעצים יש 42", מספרת גאצה,

"בשונה מאיתנו הם גם זוכרים הכל, אוגרים בצל קורתם

אוצר של ידיעות, על כן אל לנו להתייחס אליהם כמובנים מאליהם".

'מלכת היער', העצה דמנטל, פרשה עלינו את חסותה,

ישבנו סביבה במעגל, האזנו לצלילים שהיא מפיקה (אמיתי לגמרי…),

והתמסרנו…

לרעד ולבכי ולתחושות שהציפו,

לשמחה ולהתרגשות ואפילו לגשם שירד עלינו,

ובעיקר, חשנו את החיבוק והאהבה שהעניקו לנו כל עצי היער,

ו… הכי לא רצינו להיפרד מהם…

אז מה לימדה אותנו דמנהור היום?

שיש קווים ויש קווים כחולים, שמעבירים אותנו שיעורים משמעותיים,

שבחברותא אנחנו מגלים שפע מופלא של חיבורים ורגעים קסומים,

שמדיטציה אינה עניין של לעצום עיניים ולהתנתק לכמה רגעים,

אלא 24 שעות ביממה של מיקוד והסכמה להיות במכוונות אל הפנים,

שהיחד מעצים את השמחה

וש… אנחנו מסיימים יום בציפייה ליום הבא…

ועוד סיפור קטן…

אחת המדריכות המקומיות פגשה במדריכה שלנו שמכירה מפעמים קודמות ואמרה לה בהתפעמות:

"אני יודעת מה קורה במדינה שלכם,

זה ממש מרגש שאתם ממשיכים את החיים וחיים, ובאים למרות הכל".

התרגשנו לדעת שמי שמכיר אותנו פה,

דואג, מעריך ורואה אותנו באמת…

והיום פנינו לאומנות דמנהורית עם שלושה מאסטרים יוצאי דופן חכו למחר…

לפרטים מלאים והרשמה למסע הבא לדמנהור: לחצו כאן

The post יומן מסע דמנהור יוני 2025: היום השני appeared first on מרכז הילה.