כנסו לכתבה ותהנו:

תקשור באקדמיה

The post תקשור – גם באקדמיה appeared first on מרכז הילה.

שנים של פגישות עם מיטב הפסיכולוגים לא עשו לאורית רון ממעגן-מיכאל את מה ששעה אחת עם המתקשרת מקיבוצה, הילה וקסלר, הפליאה לעשות הזמנה לחוויה – כן מהעולם הזה.

כרבים אחרים, גם אני שמעתי את המילה "תקשור", ולא הבנתי בדיוק מה היא אומרת. גם אני הייתי בין הסקרנים, אבל משהו עצר אותי מלקבוע פגישה ראשונה. שישה חודשים התנדנדתי בין המשיכה והעיכוב. אחרי שעברתי את זה, הבנתי למה התכוונה הילה כשאמרה לי שוב ושוב: "כשתהיי מוכנה, תבואי".

רבות שמעתי על הניסים ועל הנפלאות שמחוללת הילה באמצעות הכלים שניתנו לה, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה לי בחדר. חוויה שלא תיאמן, כן מן העולם הזה.

בלי טקסים והכנות, בלי שאלות מקדימות, בישיבה רגועה, מרוכזת ושלווה, בקולה המוכר, אך בשפה שאינה שלה, התחילו לדבר אתי – דרכה – מדריכים המשתמשים בגוף ראשון רבים, "אנחנו". פותחים בשיחה כידידי נפש ותיקים, יודעים בדיוק למה באתי ומה מטריד אותי. כל הווייתי פרושה לפניהם – מחשבות, חששות, התלבטויות, רגשות, חוויות שעברתי, מילים ודימויים שרק אני יודעת על קיומם. ואני מקשיבה פעורת עיניים, נסערת ונדהמת. יש כמה מישהם ביקום, שמכירים אותי יותר מכל חבר קרוב, ואכפת להם כל כך, כל רצונם שרק יהיה לי טוב. הם מרצים לפניי מונולוגים ארוכים, מרתקים ומצמררים בדיוק שלהם, ובשפה עשירה וגבוהה כל כך, שאני מודה – לא הייתי מסוגלת לכתוב את הטקסטים האלה בעצמי, לא כל שכן לומר אותם בעל-פה, בזרימה כזו, ובמידה של תיאטרליות אפילו. מדי פעם עצרו כדי לשאול משהו או כדי לאפשר לי לשאול אותם. כשהרגשתי שלעת עתה מספיק לי – הודיתי להם, והפגישה הסתיימה. עד היום לא נרגעתי. כשהגוף שלי נזכר בחוויה, עובר בו חשמל.

אין אפשרות לחזות את העתיד

שנים של פגישות עם מיטב הפסיכולוגים לא עשו מה ששעה אחת כזאת הפליאה לעשות.

הילה: "זה מפני שחלק מן המידע שברשותנו אודות עצמנו חסר, ודווקא חלק משמעותי. כל מה שקשור לחוויות חיים קודמות מסביר במידה רבה את ההתנהלות שלנו כאן. את הבחירות שלנו. אין שאלה של 'או פסיכולוג או תקשור', אדם מקבל את מה שהוא צריך ונכון לו לאותו רגע. אני שמחה לגלות, שיותר ויותר פסיכולוגים בוחרים להתנסות בערוץ התקשור ואף ללמוד אותו".

מה מביא אנשים אלייך?

"ראשית, חשוב לי לציין, שאין צורך לחשוף בפניי מראש את הסיבה שבגללה באים. יש להפנות אותה למדריכים בתקשור. הסיפורים רבים ומגוונים: אנשים שנמצאים בצומת בחיים וזקוקים להכוונה, אנשים במשבר, במצוקה, אנשים שרוצים לברר מדוע קרה להם אירוע קשה כלשהו, כאלה שמרגישים מותשים וזקוקים לחיזוק אנרגטי, אנשים העומדים לפני מבחן חשוב, שאלות גורליות, ואנשים שאינם מצליחים להגשים את חלומותיהם או את הרצונות האמיתיים שלהם, ולפעמים מתוך צורך בלתי מוסבר וללא סיבה מוגדרת. רק מי שבא עם הציפייה שהמתקשר ינבא עתידות – יתאכזב. אין שום אפשרות לחזות את העתיד! בתקשור יאירו לפניך את הדרכים, יציידו אותך במידע הרלוונטי שיעזור לך לבחור, אך הבחירה היא שלך בלבד! גם לאדם שבא אליי יש חלק באחריות להצלחת התקשור, על -ידי הדיוק בשאלות והובלת השיחה".

אם אני משוכנעת ביכולתך לעזור לא רק לי, אלא גם לבן זוגי, לילדי, לחבר, האם יש לך אפשרות לתקשר אתם ולתת עזרה שלא באופן ישיר?

"המסר שאני אקבל ואעביר יהיה מכוון למי שפונה ושואל. המענה מותאם למקרה, לאדם ולעיתוי. דרכנו יכול לעבור מסר עבור האנשים היקרים לנו, מכיוון שהם שותפים במסע שלנו ויש להם נוכחות בתוכנו, אך ברור שהמידע השלם עליהם אינו פתוח בפנינו".

מה זה, בעצם, מתקשרת?

"אני מקבלת ידע, במובן הכי רחב של המילה, ומעבירה אותו".

העולם הזה, העולמות שמעבר

כשהילה מדברת על ידע, היא מתכוונת למושג רב ממדי המכיל הרבה מעבר למה שמוכר לנו מהמונח הזה השגור בשפתנו. "אני מהווה מעין צינור המוביל ומקשר את האדם להדרכה רחבה שמגיעה עבורו, כדי שיוכל לנהל עמה דיאלוג. היכולת שלי היא לחבר את האדם ליכולות שלו ולכוחות שיש בו; להביא אותו אל פתח השערים החסומים בו, דרכו יצא מהמשבר, מהעצב, מה'תקיעות' ומהקושי, דרכו יחדד את הבנת הייעוד שלו ויקבל שוב את בחירת הנשמה שלו. אלה משפטים ערטילאיים וגבוהים, אבל הם מתורגמים לשפת המעשה והיומיום".

מי הם "המדריכים"?

"ביקום, שאת ממדיו קשה לתפוש ולתאר במילים של בני אדם, יש מספר ישויות גבוהות ביותר של אור וידע, ישויות אנרגטיות. אחד מהם הוא מקור התקשור העליון שלי, ותדר התקשור אתו ועם שליחיו המדריכים קרוי 'אור, איזון ואהבה'. חלק מהמדריכים הם נשמות של אנשים שחיו כאן על פני האדמה, הם מכירים את העולם הזה ואת מושג הרגש, ומשום כך הם מנחים אותנו הן בקווים כלליים והן באופן הכי פרגמאטי, עד לפרטים הקטנים, כיצד נוכל לשפר את חיינו.

האינטרס שלהם ושלנו זהה. הנחת היסוד היא, שכולנו שייכים לאותו יקום. שיפור החיים, מהפרט עד לכלל, בעולם החיים – ישפר גם את העולמות שמעבר. במהלך התקשור המדריכים ידברו תמיד בשפה כזו, שהשומע ירגיש אתם נוח, 'בגובה העיניים', ויינתן לאדם 'כמידתו'.

מטרתם היא אחת בלבד – לעזור, להיטיב, גם אם יאמרו דברים לא פשוטים. הם לא ישלחו מסרים, לא יציעו כיוונים, ולא יציפו חוויות חיים קודמות, אם האדם לא יכול להכיל אותם ואם אין להן משמעות בחייו הנוכחיים. רובנו איננו יודעים לתקשר ישירות עם אותן 'ישויות ידע ואור' הנמצאות בנו, לכן אנחנו נזקקים לשירות המתקשר, אך אפשר ללמוד. זה רק עניין של טכניקה והתמדה".

ובכל זאת, הסגולה הזו ניתנה ליחידים, ואת אחת מהם. איך זה קרה?

"לפני שמונה שנים בערך, תוך כדי טיפול שאני עברתי עם מתקשרת, נאמר לי שאינני זקוקה עוד לתיווך, ושהגיעה השעה לקבל מהם 'דיוור ישיר'. אז עוד התייחסו לתקשור בחשדנות ובספקנות, ואני שמרתי על הדבר בסוד. המדף בסטימצקי, שהיום עמוס בספרים על הנושא, עוד לא היה קיים. למדתי אז באוניברסיטה, ובמשך שנה, בנסיעות היומיות ברכבת, התיידדתי עם הנוכחות החדשה שמשוחחת אתי בתוכי ועם תפקידה בחיי. ברכבת נפתחו לי הערוצים. הבטתי באנשים וראיתי אותם כמעט שקופים. זה היה מבהיל. הייתי חייבת ללמוד לסגור. להגן על עצמי. למדתי מה מתאים לי, מתי ועד כמה אני מוכנה לקבל מידע, ועשיתי חוזים מדויקים. כשהייתי שלמה עם הייעוד והבנתי איזו עוצמה יש בו ושזו זכות גדולה – התחלתי לעזור, לטפל, לעמוד לרשות ולתת שירות, ואפילו ליהנות מזה".

ורק עכשיו את מפרסמת את שמך בגלוי. למה?

"עד היום הגיעו אליי אנשים ששמעו עליי מפה לאוזן. ומגיעים מכל הארץ. ובכל זאת, אני עדיין בחזקת מתחבאת. כבר בתחילת הדרך הדרישה ממני הייתה לעשות סדנאות ו'תקשורים חיים, המוניים' ולא הייתי מוכנה. היום אני מרגישה בשלה, אני מבינה שאת המתנה היקרה הזו שקיבלתי, אינני יכולה להשאיר עוד אצלי. חובתי וזכותי הגדולה – להתחלק בה. אני נוכחת שוב ושוב בכך שהידע המועבר דרכי מחולל שינויים משמעותיים אצל הפרט, ויכול לחולל שינוי מבורך בחברה".

ספרי על הסדנאות.

"לפני כמה שנים, נאמר לי מהמדריכים, שאני צריכה להעניק לאחרים את היכולת לתקשר. בקורסים אני מלמדת טכניקה מאוד מובנית ומובנת. כמו מיומנויות אחרות, גם תקשור דורש אימון ותרגול. הקורסים מיועדים לכל מי שרוצה להגיע לרמת מודעות גבוהה יותר, למימוש עצמי ולחוות חוויה פנימית רוחנית. וכן, כל אחד יכול, אם רק יבחר לפתוח את כל הערוצים ויהיה מוכן להיות קשוב".

"למדתי מה מתאים לי, מתי ועד כמה אני מוכנה לקבל מידע, ועשיתי חוזים מדויקים. כשהייתי שלמה עם הייעוד והבנתי איזו עוצמה יש בו ושזו זכות גדולה – התחלתי לעזור, לטפל, לעמוד לרשות ולתת שירות, ואפילו ליהנות מזה".

מגיעות אלייך כמויות עצומות של מידע, בין היתר על אנשים שאת מתהלכת בתוכם והם יקרים ללבך. איך את מגנה על פרטיותם ושומרת על שפיותך?

"כשאני בתקשור אני שומעת יחד עם המטופל את מה שנאמר לו, אבל לי יש מנגנון מחיקה שמופעל זמן קצר לאחר מכן. זו אחת המיומנויות שאני משכללת עם הזמן. אני גם לומדת לא ליצור הזדהות, ולהציב גבולות. ובכלל, תמיד הייתי אישה ארצית, מחוברת לקרקע, רעיה ואימא, מתמודדת עם קונפליקטים ובעיות שהחיים מציבים, עם האתגרים והקושי, עם החומרנות והבאגים, עם החולשות ועם אהבת האדם, ועודני כזאת. הרוחניות של הניו-אייג' היא לא ג'וק של קומץ משוגעים, היא לא נחלתם של קדושים המתנזרים בבדידותם, היא לא באה מתוך ביטול, כאומרת 'כל מה שהייתי עד היום – הוא הבל הבלים'; נהפוך הוא: סך כל מה שעשיתי, ניסיתי, הצלחתי, טעיתי, הייתי, וכל מה שאני היום, הוא חלק מהשלם. התקשור אינו מנותק מהמציאות, והמתקשרים אינם מתבדלים. ההיפך. המתנה שקיבלתי ניתנה לי בזכות היותי ארצית, שורשית, מחוברת לכאן ועכשיו. הרצון הכי חזק שלי הוא שאנשים יוכלו לבחור, מתוך הכרות וניסיון, אם או מתי 'להשתמש' ביכולות התקשור, כי הן נמצאות אצל כולנו וסביבנו".

בחוויה שלי, מפגש התקשור הראשון חילק את פס התודעה הפנימית שלי ל'לפני ואחרי'. התגלית שיש מסביבנו-בתוכנו שפע עצום של מידע ויכולות שלא היינו חשופים אליהם, היא מטלטלת, והעובדה שהם נגישים ומחכים לשימוש, שבכוח למידה די פשוטה ועם קצת הנחיה כל אחד מאיתנו מסוגל להגיע להדרכה, לידיעה, להבנה ואולי גם לריפוי וסיוע לאחרים, מעוררת הרבה תקווה ונוסכת בטחון בעצמנו.

הרגשה זו מתחזקת אחרי הסדנה. בתום עשרה מפגשים – הרי זה פלא – אנשים מן השורה, מן החינוך ומן המפעל מצליחים לתקשר ולהגיע למידע לא רק הנוגע להם ולבני משפחתם, אלא גם לעניינים שברומו של עולם: הסתבר לנו, שלמדריכים יש ידע ויש להם דברים מאוד מעניינים לומר על הקיבוץ, על השינויים שהוא עובר, על הכלכלה ועל המשבר הנוכחי, על המצב המדיני, הם עוקבים אחרי כל מה שנעשה בעולמנו החיצוני והפנימי. מרתק!

במו עיני ראיתי, היכולת אכן טמונה אצל כל אחד. היו עידנים, שבהם הערוצים היו פתוחים אצל כולם, אבל בתקופות האחרונות – הם נסגרו. ועכשיו, אנחנו בתהליך של היפתחות מחדש. בעוד כמה שנים כבר לא נתפעל מכל טלפתיה ואינטואיציה, ומתקשרים לא יהוו עוד אטרקציה, אלא יהיו נחלת הכלל.

The post שיחות על ומעבר (עיתון הקיבוץ) ראיון עם הילה appeared first on מרכז הילה.

הילה ואני יושבות בנחת במרפסת הגדולה והנינוחה במרכז שלה. האמת היא, שפניתי אליה לראיון קצר לכבוד יום האשה, והדברים התגלגלו והגענו עד הלום.

מאד נעים לשבת עם הילה, יש בה שקט ונעימות, אבל על כך תקראו בהמשך.

הילה,כמה שנים עובדת בתקשור?

41 שנה

איך הגעת לנושא הזה של תיקשור? זה נושא שלומדים אותו?

היום לומדים את זה, אך אני לא למדתי, זה פשוט הגיע אלי. זה סיפור ארוך מאד ומורכב עם התנגדות מאד גדולה למשהו מאד לא שיגרתי. צריך לזכור שלפני 41 שנים זה לא היה בכלל במודעות, אני אפילו לא הכרתי את השם "תקשור", לא הבנתי מה זה בכלל .תוך כדי איזשהו טיפול שעברתי, זה הגיע אלי ואי אפשר היה להתכחש לזה .

מה הרגשת?

היה דיאלוג , פחות או יותר בתוכי, אבל היה שונה מאד מהדיאלוג הרגיל שלי, זה היה דיאלוג עם עובדות ועם תהליכים זה היה ממש מסע של שנה שלמה.

סיימתי לעבוד כמרכזת הגיל הרך ואחרי כשנה והחלטתי שאני יוצאת ללימודים. מאד נבהלתי, לא למדתי במשך שנים, הפכתי כבר לאם לשלושה ילדים קטנים. ועכשיו ללכת לעשות תואר? הייתי בבהלת מטורפת מעבר לנורמלי, ממש הפכתי לחרדתית.

ואז הגיעה לקיבוץ מישהי מהצפון שקראו לה ה"מתקשרת", והיא עשתה לי תרגולים והאמת היא שהרגשתי מעט טוב יותר. תוך כדי הטיפולים שלה נאמר לי שכל המסע הזה שאני הולכת לעבור זה בכדי להיות מתקשרת ואני בכלל לא הבנתי במה מדובר ועוד נאמר לי בצורה מאד נחושה שאני צריכה לנהל איזושהי שיחה עם אותה הדרכה ולא דרך המתקשרת מהצפון.

ומה קרה אז?

אז בעצם התחלתי להרגיש שאני מדברת אומנם ביני לבין עצמי אבל יש שם הוראות. יש שם דרך, יש שאלות שאני כותבת תשובות ויתרה מזאת לעיתים כשכתבתי תשובות הם אפילו תיקנו לי שגיאות. בהתחלה זה היה די מבהיל, גם לא היה עם מי לדבר, לא היה אז אינטרנט לא היו ספרים בנושא, לא היה כלום, הייתי ריקה בתוך העולם הזה. במקביל צריך לזכור שאני אדם מאד רציונלי וארצי, הפוקוס שלי אימהי )זה לא השתנה מאז(. ופתאום נכנס דבר כזה לתוך חיי, לא הבנתי לאן זה לוקח אותי. התחלתי ללמוד באוניברסיטה, נסעתי יום יום ברכבת לתל אביב ושם בעצם, בנסיעות, התחיל כל מסע הלימוד, לא באוניברסיטה. בנסיעות קרו לי המון דברים, גם ביני לבין עצמי, גם ביני לבין אחרים והיו גם דברים דרמטיים כמו שקול אומר לי, "עכשיו תרדי מהרכבת ,בבית יהושע".

וירדת?

מה פתאום, אני מאחרת ללמודים, והקול הזה הוא חד משמעי ואני לא יורדת. עוברים את בית יהושע ואני אומרת לעצמי "בבקשה, לא קרה דבר…" ואז הרכבת נעצרה.

זה היה תהליך דרמטי, אך היו כל מיני תהליכים מאד נחרצים.

במקביל גם יכולתי לראות במשך שנת הלימודים הזו ,שהחיים שלי מבחינת מי שאני משתנים לטובה, הפכתי להיות הרבה יותר רגועה יותר נוכחת. בלימודי הסטיסטיקה ההדרכה לא עזרה , כי הלימודים האלו ממש לא התאימו לי. זה היה "רבע לסיוט" מבחינתי.

אבל קיבלתי המון עזרה בתחומים אחרים מההדרכה.

אנשים חשו בשינוי שחל בך?

בשנה הזו מלבד גל ואני אף אחד לא ידע דבר, ובנינו החלטנו לשמור על זה לעצמינו. אני ממש התביישתי ,לא רציתי שאף אחד ידע, פחדתי שיאשפזו אותי. לא היה עם מי לדבר אבל מצד שני זה עשה לי כל כך טוב בחיים, זה היה כל כך משמעותי שלא רציתי לוותר עלך זה. אהבתי את הנסיעות ברכבת, ישבתי שם בשקט והתהליך הזה היה מאד נעים ופקחון בשבילי, שמישהו רואה אותי.

כמה זמן נמשך המסע?

אחרי שנה עזבתי את הלימודים, ידעתי שהם לא בשבילי, למדתי מעט את ה"שפה" במכללה בכרכור ,שם הייתי בחברה אנשים שאני יכולה לדבר ולחוות איתם בנושאים אלו, ולא הרגשתי כל כך שונה. לאט לאט אנשים הכירו אותי, ובקשו תקשורים אשיים, וכך התחלתי במפגשים האישיים.

בהמשך, המסר המאד ברור של אותה קבוצת הדרכה היה שתקשור הוא להמונים. תקשור הוא בעצם חוש ,אחד מהחושים שלנו שהדחקנו. חוש שאבדנו בדרך והיום הוא מאד נחוץ.

באופן כללי מאד לא פשוט להדרך איתי, אני מתנגדת סידרתית. הועבר לי קורס למרות אי ההתמסרות שלי.

התקשור הוא בשביל להטיב עם החיים ולא כדי לצאת מהחיים. להזכירכם, אני מאד ארצית, אמא ורעיה ונושא התקשור לא מוציא אותי מדעתי.

המדריכים בקשו ממני לצאת ל14 שעות לבד עם טייפ להקליט את המסר שלהם. ישבתי בדירת חברים דמומה ושקטה, הקלטתי את עצמי 41 קלטות שלמות של פעם. הגעתי הביתה, הכנסתי אותן למגרה וסגרתי את זה. והמגרה הזו כל הזמן קוראת ומבקשת ממני שאני אשכתב את הקלטות ואתחיל להעביר קורס. אני בשום אופן לא הסכמתי. זה קרה לאחר שנסעתי עם גל לחופשה באיטליה, נפלתי שם וריסקתי את רגלי. הבנתי שזה brak a leg"" הייתי חודשיים שלושה מגובסת והיה לי גם ברור למה. התחלתי לשכתב, ואיך שהתחלתי ללכת, נפתח קורס.

בקיבוץ?

לא לא, הקורסים בהתחלה לא התקיימו במעגן מיכאל, לא העזתי. מאוחר יותר היה ביקוש גם בקיבוץ ובמקביל בכל מיני מקומות בארץ .לאחר שנגמרו הקוסים הראשונים אנשים לא הסכימו ללכת. נוצר מצב, שלא ידעתי מה ללמד יותר. הבנו שהכלי הזה הוא כל כך רלוונטי כשנמצאים בקורס אבל מאד חמקמק כשלא מתעסקים בו. קשה לאחוז בו. הוא בורח ביום יום. אנשים רוצים להמשיך לאחוז בזה, ויצרנו, אני וההדרכה, קורס המשך שנקרא "פרויקט אישי" בו לוקחים משהו שרוצים להגשים צועדים איתו בדרך אחרת להגשמה.

אלו קורסים מרתקים שאני מאד אוהבת, אני מעבירה כיום שלושה קורסים כאלו במקביל.

איזה נושאים למשל אנשים בוחרים?

אדם יכול לבחור משהו מאד גדול, או דבר קטן, אנשים רבים בוחרים להעמיק את התיקשור, מערכות יחסים ,לפתוח תערוכה, לכתוב ספר, לשנות מקום עבודה, המון המון דברים כולל ירידה במשקל, לעשות כושר, רצונות חלומות שלא הצליחו להגשים לבד. אנשים עושים לפעמים כמה קורסי המשך, כי הם רוצים להגשים את זה ועוד משהו…. זו ממש חויה נפלאה של קורס.

האם יש קורסים נוספים שאת מעבירה?

כן יש קורס תקשור מקצועי, ההדרכה בקשה להעביר קורס מקצועי ולי לקח זמן לממש זאת. קורסים של אנשים שלומדים להיות מתקשרים עבור אחרים. לא רק להטיב עם עצמם ועם החיים והכיף שלהם. עכשיו המרכז הוא האחר. אלו קורסים שונים, מאוד אינטנסיביים, יותר ארוכים. המטרה בסופו של דבר זה שהמרכז יגדל, ומתן התקשורים לא יהיה רק בידי ,יהיה צוות שלם של אנשים שיתן מענה רחב יותר לבקשות לתקשורים אישיים ומידיים יותר.

כל אחד יכול להיות מתקשר?

של עצמו – בטח. כל אחד הוא מתקשר. משנת 2142 הכל השתנה הכל נעשה יותר מהר, האנרגיות השתנו.

ורואים את זה בקצב שלוקח למשתתפי הקורסים להזכר בתקשור.

יש גם גברים שמגיעים לקורסים האלו?

כן יש גם גברים, יש קבוצות שהם אפילו מחצית מכלל המשתתפים. גברים אוהבים קורסים מרוכזים יותר של שלושה ימים, זה פורמט שמקבל עכשיו תאוצה.

מה מביא אנשים לתקשור פרטני?

אנשים באים לתקשור מכל מיני סיבות, הרוב באים ממציאות שהשתנתה, בדרך כלל מצוקה כמו חולי ,אובדן, פרידה, פיטורין, משהו דרמטי שהתרחש בחייהם .גם כשאנשים נמצאים בצומת, ומשהו דורש אותם לזוז קדימה. יש שבאים בכל יומולדת, ולפעמים אנשים מגיעים כי מישהו נתן להם מתנה, זה נקרא קיצור דרך.

איך עובד המפגש התקשורי?

אני בסך הכל צינור. רוב האנשים שמגיעים אני חוץ מאת שמם לא מכירה אותם וגם לא שואלת.

לאחר המפגש אני גם לא זוכרת כלום ממה שנאמר.

אנשים מגיעים עם שאלות ותהיות, ומתקיים דיאלוג דרכי עם ההדרכה, יתרון של הדיאלוג זה הוא באפשרות ההרחבה והבנה של פשר המציאות הנוכחית של אותו אדם. תוך כדי המפגש ניתן להבין את הבחירות שלנו והפשר שלהן במציאות.

עצם ההבנה בדרך כלל מקלה מאוד. הדברים נעשים הרבה הרבה יותר פשוטים, ומבינים את הדרך. לדעתי ,מה שמנהל את חיינו הוא ברובו ניסתר, פתאום בן אדם מבין שהתמונה שהוא ראה היא לא בהכרח היתה שגויה ב 441 מעלות אבל היא היתה לא לגמרי ברורה והבהירות הזו נותנת כיוון תקווה, הבנה ודרך.

הנקודה היא שחווית התקשור היא חד פעמית, פעולה בת שעה שמאפשרת שינוי משמעותי החיים. חלק גדול

ממה שהמתקשר אומר האדם יודע, אבל כשהוא שומע את זה מההדרכה זה נותן לו משנה תוקף לקיומו.

מה אלו הכנסים שאת מקיימת מידי פעם?

כנס מתקיים בד"כ אחת לשנה, מעולם לא התנדבתי לעשות כנס זה מצריך ממני מאמץ רגשי מאד גדול .במקביל יש ביקוש מאד גדול מההדרכה ומהציבור ואני נכנעת בסופו של דבר.

הכנסים הם המוניים פתוחים לכולם , ומתקיימים באולם הקולנוע מלא, בכנס מתקיים תקשור חי מול כולם שעובר דרכי, נמסרים מסרים, עוברים תדרים ,ויש גם תרגולים. כל הכנס מונחה על ידי ההדרכה ואני לא יכולה לצפות אותו מראש זה גם מה שמאוד מלחיץ אותי. הסיפוק שלי מהכנסים מלבד שהם מאוד משמעותיים לאחרים ,זה שהם בתשלום סמלי שנמסר לתרומה.

אני חייבת לשאול על הסדנא לשחרור הרגלים מה זה?

חשוב לציין שזה לא תקשור. זה תהליך שמתקיים בדימיון מודרך פשוט, שאומר שהרגל שהבאנו אלינו אפשר גם להפרד ממנו, בקלות תוך שעה וחצי והתוצאות כל פעם מחדש מפתיעות גם אותי.

איפה את רואה את עצמך בעוד 41 שנה?

אם היית שואלת אותי את אותה שאלה לפני 41 שנה זה בטוח לא היה דומה למציאות שמתרחשת עכשיו, כך שהכל אפשרי.

מקווה להמשיך לאהוב ולהתרגש ממה שאני עושה כל יום מחדש.

The post ראיון עם הילה וקסלר appeared first on מרכז הילה.