מה אם הייתי אומרת לכם שיש איזו חבורה סודית, שעובדת עבורכם מאחורי הקלעים, בשקט בשקט, מזיזה את החוטים, לפעמים מבלי שתרגישו…

מה אם הייתי אומרת לכם כי אתם עומדים להגשים חלום משמעותי בלי המאמץ המוכר? בלי שתהיו עסוקים מבוקר עד ליל ב DOING? אלא פשוט, בכלים אחרים, של הקשבה, של מיקוד הלב, של הרפיה?

"יוצאת מכאן עם היכולת לפעול מתוך הלב", מעידה ורד בסיום הקורס. "לסמוך על מה שעולה מבפנים, על הקול הפנימי. לדעת שאני 24 /7 לא לבד. והכי חשוב, מבלי לפתח תלות במתקשר חיצוני או בעצות של אחרים".

"מרגיש את הכל מתחבר לי עכשיו", מעיד אלון. "ויש לי פתאום את היכולת להסתכל פנימה. והחוצה. ובמקביל. ולראות את מה שקורה לי מתוך פרספקטיבה של 'יש'. של 'אפשר'. של 'אני יכול'. יש מתנה יפה מזו?".

ומה אם הייתי מעניקה לכם מפתחות מיוחדים, שפותחים (ברגע, ללא מאמץ…) מעברים וקירות, לעיתים גם דלתות בטון עתיקות יומין – מפתחות שמגיעים אליכם בהינף של תשומת לב, בהסכמה להישאר פתוחים לכל אשר יגיע, בידיעה שיש שם איזה כוח קוסמי מופלא, שמסנכרן בין חוויות לזיכרונות, בין נשמות לחלומות.

"חוויתי חוויה של משהו בלתי הפיך", מעידה מוניק בסיום הקורס. "העזרה שקיבלתי מההדרכה, היכולת להתכוונן ולדייק, היכולת ממש להגשים – הקורס שינה את חיי. אני יוצאת מכאן אחרת. מצוידת בכל כך הרבה מתנות לחיים וכמובן, עם הספר שנכתב כאילו מעצמו, תוך חודש ימים. פשוט זרם ממני ללא מאמץ".

"קיבלתי שפה שאני עכשיו בטוחה בה", מעידה עדי. השפה הזו היא עתה דרכי לבחור. למדתי תקשורת אחרת עם העולם. זה יצר לי בחיים קלות. שגרת החיים שלי זורמת יותר. אני מתעוררת בכל בוקר עם חדוות עשייה. הסטודיו שלי התמלא באנשים חדשים, בלי שפרסמתי או עשיתי שום פעולה בשטח. פשוט מעצם העבודה מול ההדרכה ובעיקר מול עצמי. תודה !".

ומה אם…

כל המשפטים האלה אינם דיבורים ריקים, אלא תהליך שלם, שקורה למי שמסכים לצלול עמוק,

להעמיק אל חוויית התקשור, אל הזיכרונות הנשמתיים, לא פעם, אל עולם חדש לגמרי…

"איני מתנהלת עוד מתוך פחד", מעידה שולמית בסיום הקורס. "'תסתכלי קדימה', אומר לי הכל הפנימי, ואני, למדתי להיות שמחה בחלקי, להודות על כל אשר נפתח בחיי. אם יצאתי לדרך כדי למצוא זוגיות, גיליתי עד מהרה את עצמי. מרגישה בזוגיות מופלאה איתי… מכאן, ברור לי שגם יגיע האחד שלי".

"יוצאת מכאן עם סימני דרך וכמובן בלי כל העומסים והפחדים וה'משקל' הריגשי שביקשתי להסיר", מעידה פנינית. "פתאום נדמה לי שהכל התנקה. שאני מזוקקת יותר. והקבוצה… היא הייתה לי גורם מחזק כל כך. חבורה לדבר איתה. לחלוק. להאיר. לרוץ איתה. חלק בלתי נפרד מהמסע"…

קורס פרויקט אישי נפתח בקרוב.

קורס בו אתם הופכים חלומות למציאות עם כלים מעולם התקשור, עם החיבור העמוק להדרכה ולמלאכים, לקולות שבתוכנו. קורס בו אתם הופכים פרויקט אישי למציאות.

סיימתם את קורס הבסיס? זה הזמן להעמיק את הידע ולהיחשף לכלים אנרגטיים וחזקים במיוחד…

זה הזמן להפוך את התקשור לחלק מהחיים. למעין סוכן 'AI' אישי, שיודע אתכם, מכוון, מרחיב את נקודות המבט, מקרב לבבות. מעניק לכם תחושת ביטחון ושקט, ידיעה שאינכם לבד.

ולא גיליתי לכם שזה הקורס שאני הכי אוהבת ללמד וש… יש שחוזרים ועושים את הקורס כדי להגשים עוד ועוד פרויקטים. הם הרי יכולים כעת להגשים בעצמם, אבל מסגרת הקורס מעניקה מעין חיבוק, כוח מניע, מוטיבציה, פשוט מניעה קדימה.

אתם מרגישים קריאה פנימית? קול שאומר לכם 'התחלתם את המסע, בואו תעמיקו בו, בואו הפכו אותו לחלק פעיל וחי בחייכם'?.

לחצו כאן לפרטים מלאים והרשמה או כתבו לי וניצור אתכם קשר.

מוזמנים לראות את הסרטונים האשיים של עידו ואורית – לסיכום הפרוייקט האישי שלהם.

The post מחלום להגשמה – פרוייקט אישי -קורס ההמשך appeared first on מרכז הילה.

מאז שהתחלת ללמוד תקשור את כולך קורנת, זוהרת.

אני מרגיש אותך אנרגטית, שמחה, בעשייה מתמדת,

איזה כיף להסתכל עלייך".

ליאורה ישבה מולו נרגשת, דמעות של שמחה מילאו את עיניה.

מעולם לא שמעה את בן הזוג שלה אומר לה מילים שכאלו,

כה הופתעה מעוצמתן.

באותו שבוע סיימה ליאורה את קורס התקשור הבסיסי במרכז,

וכשנרגעה מעט מההתרגשות, התקשרה לאפרת, המנחה שלה

ושיתפה בסיפורה.

"הוא רואה אותך, הוא שמח איתך, בשבילך. אני מאמינה שהוא משקף לך

את מה שאת חושבת על עצמך. ראי איזה שינוי מדהים עשית", אמרה לה אפרת.

"הגעתי לקורס תקשור כי רציתי לקבל תשובות לגבי החיים שלי", המשיכה ליאורה,

"רציתי תשובות מתוכי, במקום ללכת למתקשרים ויועצים.

אני מרגישה שהגעתי מאוד בשלה. בדיעבד הבנתי עד כמה ההדרכה

התעקשה עליי. לא פעם ויתרתי לעצמי, ויתרתי עליי, על ליאורה. אבל להדרכה דרכים משלה, כן היא פשוט התעקשה שהפעם לא אוותר". כך, מאישה דחיינית שמבקשת וזקוקה

להמון חיזוקים מהסביבה אני הופכת לאישה עצמאית, אישה עם עוצמה".

"איך קרה השינוי הזה?" שאלה אפרת, "מה הייתה נקודת ה-אל חזור?"

"בשיעור על גלגולים נפתח בפניי מן סרט, בו ראיתי את עצמי כאשת עסקים, מנהלת מכרה יהלומים. מולי הופיעה אישה עוצמתית ונשית שתפקדה בביטחון בעולם של גברים, תוך שהיא משיגה תוצאות פנומנליות. היא נראתה שמחה ומסופקת, מאושרת בהצלחותיה ובכוח ההשפעה שלה.

הבנתי שהאישה הזו היא אני בגלגול קודם, הרגשתי שאני רוצה לאמץ לחיי את האיכויות שלה, את הרוח שלה. נשמתי לתוכי את האנרגיה שחשתי, כמו החדרתי אותה לתוך גופי, כשאני מזכירה לעצמי שוב ושוב שאני ברוכת כישורים, אני באמון מלא בהדרכות שמלוות אותי.

חלפו כמה ימים, תשומת ליבי הייתה נתונה באנרגיה שספגתי, התחלתי להרגיש איך איכויות האישה שהייתי בגלגול קודם מתגשמות בחי".

פניה של ליאורה קרנו. "דרך הטלפון חשתי את האנרגיה שלה", נזכרת אפרת.

"אני מגשימה חלומות", המשיכה ליאורה בקול נרגש, "אני מגשימה את עצמי, זה מדהים עבורי. כל השנים הרגשתי שאני 'ליד' , מגששת, מתפשרת, מצומצמת. ופתאום, בזמן כל כך קצר אני מתחברת לדרך שלי, מרגישה נפלא. כן, ממש מתאהבת בליאורה החדשה".

"ממש אור, כשמך", חייכה אפרת.

"את רוצה לשמוע עוד משהו?" המשיכה ליאורה.

"בעלי הפתיע אותי וקנה לי השבוע את האוטו עליו אני חולמת זה שנים. מה את אומרת? מטורף לא?".

הסיפור של ליאורה הציף גם אצלי התרגשות.

בכל קורס אני חוזרת ואומרת כי היכולת לראות ולהבין גלגולים קודמים יכולה לחולל שינוי וריפוי.

כולנו עברנו כמה מאות גלגולים וכולנו התנסינו במצבי חיים שונים. אנחנו יכולים 'לייבא' לחיינו חוויות חיים מעצימות, וללא מאמץ לראות את השינוי מתהווה.

בדיוק כמו שקרה לליאורה.

*****

3 קורסים הסתיימו השבוע במרכז, בתחילת ינואר נפגוש תלמידים חדשים שעומדים לגלות עולם חדש ומתגמל כל כך… העולם של החיבור לתקשור, להדרכה המחבקת, לסימני הדרך מהיקום.

The post הסיפור של ליאורה appeared first on מרכז הילה.

"אמנון הוא אהבת חיי" היא חוזרת ומספרת, ברק ניצת בעיניה כשהיא מדברת עליו.

בשנה הראשונה שלהם יחד, היא חוותה אושר גדול, כמותו לא חוותה מעולם.

הם טיילו , נהנו מהחיים המשותפים, מחוויות משותפות, מחיבור בין המשפחות של כל אחד מהם, אהבה גדולה.

בסוף אותה שנה טלטל אירוע קשה את עולמם.

אמנון עבר תאונת דרכים קשה, בעקבותיה גם ניתוחים וטיפולים מורכבים. הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון.

ברגע אחד התהפכו חייהם של מיטל ואמנון, ברגע אחד הם מצאו עצמם במציאות הדורשת מהם 'לחשב מסלול מחדש'.

"אני משחרר אותך מהזוגיות שלנו", אמר אמנון למיטל לאחר שתמונת המצב הבריאותית התבהרה. "לא אוכל לתת לך את שנתתי לך עד עתה. את צעירה, תמשיכי לחיות את החיים שלך. את לא צריכה גבר נכה לידך".

למיטל היה ברור שהיא נשארת. אמנן הוא אהבת חייה.

שנים חלפו מאז…

מיטל ואמנון חיים עדיין יחד, היא תומכת ומסייעת לו באהבה רבה, למרות כל הקשיים, העליות והמורדות. ביתם המשותף הוא בית מלא באהבה.

מיטל הגיעה לקורס תקשור במרכז, בהנחייתה של דפי.

בשיעור הראשון אנו פוגשים את המדריך האישי, מיטל שאלה אותו לגבי אמנון והקשר איתו.

מול עיניה הופיעה תמונה בה ראתה את עצמה ואת אמנון כשני עבדים, גברים, חברים טובים, בתקופת מצרים הקדומה. באותה התרחשות היא נפצעת והופכת לנכה, כשהחבר לעבודה מטפל בה (כלומר בחבר…) ותומך במשך כל שארית חייה.

צמרמורת עברה בה. פתאום היא הבינה את משמעות הקשר עם אמנון בחייה הנוכחיים. פתאום קלטה מדוע למרות הקושי – היא בחרה להישאר לחיות לצידו גם לאחר התאונה והשינוי במצבו הפיזי של אהובה.

כששיתפה את אמנון בסיפור שראתה, הוא הקשיב בתשומת לב והבנה. "תודה", אמר לה בדמעות, "תודה".

"אני מרגישה שמאז שנחשפתי לסיפור הזה, הקשר של אמנון ושלי קיבל מימד חדש", סיפרה מיטל, "מן תוקף עוצמתי חזק הרבה יותר לאהבה שלנו, לזוגיות שלנו. אם היו לי פה ושם ספקות, הם נעלמו לגמרי"…

***

"שום דבר לא התחיל בחיים האלה", אני נוהגת לומר, הנשמה שלנו התנסתה ומכירה אין ספור תרחישי חיים מגלגולים קודמים.

היכולת שאנו מפתחים בקורס לראות, להבין את מקורם של מצבי חיים עמם אנו מתמודדים בחיינו אלה, במרחב הארצי הנוכחי, מעניקה לנו הזדמנות לריפוי משקעי עבר, פותחת בפנינו הזדמנויות לשינוי ולשחרור תפישות שאינן משרתות אותנו עוד, ומסיעת לנו לחיות את חיינו בשלמות, שמחה ויתר קלות.

מתרגשת עם מיטל.

מתרגשת עם עוד רבים שנמצאים בקורסים וחווים הארות שכאלה, בכל שבוע מחדש

The post הסיפור של מיטל appeared first on מרכז הילה.

בשנים האחרונות הטילו רגשות האשם שנשאה בליבה צל כבד על חייה. "אני מרגישה אבודה", פתחה את המפגש, "לא מצליחה להיפטר מהתחושות הקשות שלי כלפי אבא, כועסת, כעוסה, מאשימה. עליו, עליי, על כולם. לא שולטת בזה. זה משתלט עליי, מאפיל על כל מערכות היחסים שלי".

שלוש שנים חלפו מאז נפטר אביה של אילנית בפתאומיות. שיחת טלפון מאמה הזעיקה אותה בבהילות אל בית החולים, שם שכב אביה מחוסר הכרה לאחר שהתמוטט בבית. "בואי מהר", זעקה אמה, "הם אומרים שאבא לא יחיה עוד הרבה"…

שעה אחר כך כבר ישבה אילנית סמוך למיטתו, במחלקת טיפול נמרץ, אחזה בידו החמה ומיררה בבכי. "אני ילדה רעה", לחשה, "עשיתי לו חיים קשים, הוא לעולם לא יסלח לי".

נדמה היה לה כי הוא מניע את אצבעותיו, לרגעים חשבה כי המוניטור המצפצף בקול השתגע. "שחררי, שחררי אילנית שלי", התחננה אמה, "תני לו ללכת בשקט, הוא כבר לא כועס על כלום".

"סליחה אבא, סליחה", לחשה אילנית באוזנו, "אוהבת אותך, אבא".

נדמה היה לה כי חיוך התפשט על פניו, הוא נשם את נשימתו האחרונה.

שיח עם נפטרים הוא לעיתים קרובות שיח משחרר. הוא מביא איתו מידה רבה של הקלה.

עצמתי עיניי וקראתי לאביה של אילנית. "אילנית יקרה", הוא דיבר דרכי, "אני מודה לך שהגעת לכאן, אני איתך, רוצה להיות בשבילך"

"אתה כועס עליי אבא?", שאלה אילנית בגרון חנוק.

"בעולם שלנו אין כעס, אין אכזבה, אין טינה. אני כאן איתך, רואה אותך. באתי לעזור לך".

משך דקות ארוכות תיארה אילנית את שעבר עליה בימי הנעורים, את כעסיה, את תסכולה. אביה חזר והסביר את מניעיו שלו, אילנית הבינה את משמעות המסע אותו היה עליה לעבור.

"תזכרי תמיד", סיכם האב, "הלב שלך גדול ורחב, את אישה חכמה, מלאה בעוצמה. יש לך הרבה מה לעשות בעולם שלך, תפסיקי להתאבל, תחזרי לחיות, להשפיע, לעשות טוב, את כל כך ראויה".

לפני שנפרדו, אילנית אזרה אומץ וביקשה בקול רועד: "אבא, תוכל לשלוח לי סימן? כדי שאדע שזה באמת אתה, שאני לא מדמיינת…".

"איזה סימן את רוצה?"

היא לקחה נשימה עמוקה, ניגבה את דמעותיה ואמרה, "שיר, אני רוצה שיר".

כמה שעות אחר כך אילנית התקשרה. "הילה, את לא מאמינה! נכנסתי לאוטו, פתחתי את הרדיו ואיזה שיר מתנגן לו? 'לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט לשמיים'… את קולטת? זה שיר שאבא היה שר לי כל לילה כשהיה מרדים אותי", אמרה בדמעות, "אני לא מאמינה, פשוט הלם".

"תאמיני, תאמיני", חייכתי…

*****

התקשורת עם נפטרים תמיד ריתקה אותי. כן, כאשר הגוף הפיזי מסיים את תפקידו נותרת הנשמה במרחב, ואנו יכולים ללמוד את החיבור אליה, חיבור שמאפשר לה להיות נוכחת קבועה בחיינו.

כאב הפרידה כמו גם הגעגוע לא ייעלמו, אך הידיעה שהיקירים לנו כאן איתנו, מלווים וקרובים אלינו במסענו הנוכחי, מביאה מידה רבה של הקלה וריפוי. לא פעם, היא מאפשרת לאדם להמשיך בחייו, לשמוח, 'לחיות', לממש. תודה !

The post הסיפור של אילנית ואבא appeared first on מרכז הילה.

The post הסיפור האישי של אופירה appeared first on מרכז הילה.

בימים אלו אני מרגישה מאושרת, חזקה ומלאת עניין ותוכן בחיי.

עולמי השתנה לטובה מאז שנכנסתי לעולם התקשור והרוחניות,

אסירת תודה על כך בכל יום מחדש".

במילים אלה סיכמה מיכאלה (שם בדוי), את המסע המטלטל שעברה ב-52 שנותיה, כמו גם את המסע המעצים שחוותה מאז החלה ללמוד במרכז והתקשור הפך לחלק מרכזי בחייה.

בקורס הבסיס, נפתח בפניה עולם חדש. היא גילתה את יכולותיה לתקשר, לקבל תשובות לשאלותיה, להבין כל כך הרבה דברים שהיו נסתרים מעיניה, מהבנתה. בקורס ההמשך, צללה לעומק הפרויקט האישי אותו היא בחרה: "חיזוק הבטחון העצמי, האהבה עצמית וזימון זוגיות לחיי" – בעזרתם של ההדרכה ושל המדריכים שהצטרפו ל'צוות' שבנתה (כן ממש כך, אנו בונים 'צוות' וירטואלי שפועל מאחורי הקלעים ללא מאמץ…).

בסיום הקורס, כשמיכאלה סיפרה את סיפורה מול החברים למסע הלמידה, לא נותרה בחדר עין יבשה אחת…

"גדלתי והתחנכתי בקיבוץ שיתופי בימי הלינה המשותפת. מאז שאני זוכרת את עצמי, מלווה אותי תחושת בדידות גדולה ודיכאון. הוריי לא חיו בטוב ביניהם ולא ניהלו חיי משפחה, כל אחד מהם חי את חייו לעצמו. בשבתות נשארתי לבד בבית הילדים בעוד הילדים האחרים הלכו לחדרי ההורים. …מעולם לא קיבלתי מהוריי חום, אהבה, חיבוקים. לאחר שאבי הלך לעולמו לא הרגשתי את חסרונו.

לא הייתי תלמידה טובה, התייחסתי לעצמי כחלשה, נמנעתי מלהתנסות בדברים כמו טיול אחרי צבא, לימודי תואר ומשרות טובות שהציעו לי במשך השנים. פעלתי מתוך תחושה שאני לא מסוגלת ולא אצליח.

התחתנתי, נולדו לי ילדים. התגרשתי.

…בשנה האחרונה נפלתי לדיכאון עמוק וחוויתי משבר ושבר גדול. רציתי לחזור לזוגיות עם בן הזוג ממנו נפרדתי לאחר שלוש וחצי שנות זוגיות, אך הוא לא היה מעוניין. חברה שעובדת איתי ומחוברת לעולם התקשור פתחה בפניי עולם שריתק אותי . על 'מרכז הילה' שמעתי במשך השנים והחלטתי להתקשר לברר על קורס תקשור. נאמר לי שקורס בסיס נפתח באותו היום, אחר הצהריים. "בואי היום לקורס"  אמרה לי הילה, "יהיה לך טוב".

הגעתי לשיעור והשאר היסטוריה… מאז השתנו חיי לטובה. משבוע לשבוע חיכיתי בקוצר רוח למפגשים שהעבירה אפרת (המנחה) המדהימה והרגישה. באחד השיעורים דיברה אפרת על החשיבות של כלי הרכב שלנו וההקפדה על אחזקתו, למחרת רכשתי אופניים חדשים ומהודרים ומאז אני במסלול המהיר והטוב של חיי.

המשכתי מיד לקורס ההמשך, יצרתי את ה'צוות' שחבר אל הפרויקט האישי שלי. בכל מפגש אמרו לי חברי הצוות כמה אני חזקה, נפלאה ואהובה. הם ביקשו שאלך בראש מורם ובביטחון ואפזר חיבוקים לכל עובר ושב, וכך עשיתי. התחלתי לחבק כל מי שנקרה בדרכי והסכים לקבל ממני חיבוק (ממליצה לכולם זה ממלא את הלב… ). כך לאט לאט התחלתי להרגיש חזקה ואהובה, יכולה לכל אתגר.

אחד מחברי הצוות שהגיעו אליי היה אבא שלי, שביקש לתקן את הקשר איתי. הוא התנצל על כל מה שחסך ממני במרוצת השנים, חזר ואמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה לעזור לי להתרומם מהדיכאון. לאחר זמן קצר אחותי, עמה נותק הקשר לפני כ- 20 שנה חזרה להיות בקשר עם אמא והמשפחה.

…הזמנתי את הרב של המועצה להתקין מזוזה בביתי. ביקשתי שיברך אותי לזוגיות וכך עשה. בבוקר המחרת קיבלתי הודעה מבן זוגי לשעבר. חידשנו את הקשר וחזרנו לקשר זוגי מיטיב, בוגר ורציני יותר".

אני קוראת שוב את מילותיה של מיכאלה ומוצאת את עצמי מתרגשת מחדש.

פעם המילה 'נס' הייתה מן מילה נדירה, מסוג הקסמים שקורים פעם ב…

החיבור לתקשור לימד אותי שניסים הם פשוט חלק מהחיים, כשאתה בחיבור להדרכה, למדריך האישי. כן, אנחנו לא לבד.

The post הסיפור האישי של מיכאלה appeared first on מרכז הילה.

אסנת הצטרפה לקורס תקשור במרכז, מבקשת לקבל סימנים מבנה, למצוא את הדרך להשאיר אותו נוכח בחייה, לדבר איתו. כשעל הפרק עמדה הנסיעה לדמנהור, החליטה אסנת להצטרף, מבקשת להעמיק ולבסס את החיבורים שהצליחה ליצור עם בנה. "אני מרגישה שעומר תמיד איתי", אמרה לי, "אך לפעמים צריכה להרגיש אותו חזק יותר, לקבל ממנו תשובות ישירות".

אל המסע בדמנהור הצטרף גם ארנון, שהיה מלא בספקות ובסימני שאלה ("מה היא ההדרכה הזו? זה אמיתי? הבן המת שלי באמת יכול לדבר אליי?"), בתחנות שונות במסע שעברנו שם, זוכרת את עצמי מתבוננת באסנת וארנון, עוקבת אחרי המבטים ביניהם, אחר הידיים המחבקות זה את זו וזו את זה, נפעמת מן החיבור והאהבה שלהם, מיכולתם להיות האחד עבור השנייה, האחת עבור השני. ולאורך השבוע אסנת מצאה נקודות חיבור חדשות, ארנון שאל שאלות ובעיקר, נותר בספקותיו. הוא קיבל כמה מסרים כתובים מעומר אך לא האמין עד ש…

יום לפני סיום המסע, קיימנו מדיטציה בחדר הסודי במקדש האדם, מדיטציה עמוקה, בה התחברנו אל גלגול חיים עתיק, אל עוצמות שקיימות בנו מימים ימימה. "תן לי סימן, עומר אהוב שלי", ביקש בכאב ארנון, "תן לי סימן שאתה כאן, שאתה איתנו במסע הזה ובכלל…".

המדיטציה הסתיימה, ארנון פקח את עיניו, מבטו נמשך אל האותיות המצוירות בין הציורים המופלאים המעטרים את קירות ותקרות החדר.

לקהילת דמנהור יש כתב מיוחד שנקרא כתב סאקרי (Sacred Language) או ה'שפה הקדושה'. זהו כתב חזותי וסמלי שפותח בקהילה ומשמש לתקשור עם האנרגיות הגבוהות ולביטוי רעיונות רוחניים. הכתב הזה נחשב לחלק אינטגרלי מהפילוסופיה של דמנהור, והוא מופיע במקדשי האנושות ובעבודות האמנות שלהם. השפה הקדושה אינה רק אמצעי תקשורת מילולי אלא גם חזותי וסמלי, כשהיא כוללת צורות גיאומטריות וסימנים.

לפתע, קלט ארנון בעיניו סימנים מצוירים זה לצד זה, אותיות היוצרות את השם: עומר. התרגשות אחזה בגופו. לעולם לא אשכח את הרגע בו יצא מהמקדש ובעיניים נוצצות סיפר לנו על שעבר. "עומר שלי הגיע אליי סוף סוף", אמר, "קיבלתי את הסימנים שהייתי כל כך זקוק להם".

ברגעים שכאלו, גם לי נגמרות המילים.

ואז, זה רק הלב שרוחש והולם, והכרת התודה שמפעמת בלב ולא יודעת את נפשה.

תודה !

נ.ב.

רציתי להראות לכם את האותיות שקלט ארנון, אך במקדש בדמנהור הצילום אסור. באופן חריג, הסכימו המארחים שלנו לשלוח לארנון ולאסנת תמונה שצילמו, בהבטחה שלא יפרסמו אותה. כך תיוותר התמונה זיכרון עד לאותה חוויה מסעירה. תצטרכו לנסוע איתנו בקיץ לדמנהור כדי לראות במו עיניכם…

התגובה של אסנת:
הילה אהובה,

אובדן של ילד הוא כאב שאין לו מילים באף שפה.

מייד עם נפילתו של עומר, ידעתי שאמצא את הדרך לתקשר איתו ולהגיע אליו בדרך זו או אחרת.

כשהגעתי אליך לפגישה בפעם הראשונה, לתקשור אישי עם עומר התעוררה בי התקווה שאמצא אותו מחדש.

הוא שלח לי דרכך סימנים שלא ניתן היה לטעות בהם.

הפגישה איתך הפיחה בי תקווה והתרגשות גדולה.

משם נפתחה דרך חדשה שהתחילה עם קורס התקשור במרכז הילה והשיא שלה, היתה הנסיעה לדמנהור שבאיטליה ששם החיבור עם עומר היה עוצמתי ביותר.

ארנון כבר הגיע בשל עם אמונה חזקה ועל אף זאת, נשאר ללא מילים כאשר לאחר אחת המדיטציות, כשביקש מעומר סימן, התגלה לו על הקיר במקדש המלא באיורים,סימנים וציורים, שמו של עומר.

מה הסיכוי???

תודה הילה על הכל!!!

את היית אלומת האור בחושך הגדול!!!

The post סיפור על אובדן וסימן appeared first on מרכז הילה.

המסע לדמנהור של 2018 יצא בתקופה שהרגשתי מאוד לא טוב וזה אומר חולשה שלא ניתן לזוז והתעלפויות כל כמה ימים. נכנסתי להיסטריה איך אוציא מסע שכזה, למסע נרשמו 24 נשים וגבר אחד כולם כבר קנו כרטיסים שלמו על המסע ואין דרך חזרה… ניסיתי לתפור עם הדמנהורים ועם נשים שיצאו תוכנית חלופית שתרגיע אותי אם ו… גם זה לא נתן מנוחה לנפשי ממש עד חרדה חוסר שינה וזה לא בדיוק עזר לתמונה הכוללת של הבריאות שלי. ההדרכה כל הזמן ממשיכה ואומרת הכל יהיה בסדר את תרגישי טוב, המסע יהיה מושלם פלוס, את לא תאכזבי את המשתתפים, תוכלי לעשות תקשור טרנס מדיום כמובטח, תוכלי לעשות מדיטציות עוצמתיות במקדש אונליין, ותהיי חדה ומדויקת לכל המשתתפים. מסרים של הרגעה ועידוד ללא ספק, ואני מטולטלת בין אמונה ורוחנקיות לסמוך עליהם לבין ההרגשה הכל כך לא טובה שלי בפיזיות. גם צפרא השותפה המופלאה שלי למסעות השתדלה להרגיע אותי. אני יודעת שיוצאת ויודעת שמבוהלת ורק מחכה לחזור בשלום. שיתפתי את הקבוצה הבטחתי שהכל יהיה מטופל בזמן אמת ובקשתי מהם שלא משנה מה יקרה איתי הם ממשיכות במסע ואני אהיה בסדר, חששתי מאוד שהם יהיו עסוקים גם בלדאוג לי (רוב המשתתפות מטפלות לכל גווניהן).

וכך יצאנו בצהרי יום ראשון אני מרגישה מלווה סומכת על ההדרכה שתקיים את הבטחתה בזמן אמת. חשוב לציין שעשינו דיל (ההדרכה ואני) שאם המסע יעבור בשלום כמו שהבטיחו אני אתנתק מלתקשר לאחרים במשך חודשיים.

יום ראשון נפגשות בשדה אני מחבקת ומחלקת לכל אחת מחברת עם מסר משוכתב מהדרכה ואת תוכנית המסע. יש לנו זמן בטרמינל אוכלות צוחקות דחייה בטיסה, הכל ברוח טובה תחושה של "קבוצת בית" שכזאת חיבוקים צחוקים ואוירה שאנחנו במקום הנכון. הגענו באיחור למילאנו לפי התחזית אמור לרדת גשם, צפרא לחוצה מנהיגה בלילה בגשם עם שלושת הרכבים, אני מבטיחה לה שההדרכה תעזור מבקשת מהם להתחיל לקיים את ההבטחה וגם שלא יהיה גשם בנסיעה וגם לכל השבוע (למרות שהחזית הראתה שיהיה) והם מבטיחים נראה שמוכנים לעשות הכל רק שארגע… ואכן לילה, ממש מאוחר והכבישים רטובים אבל הגשם פסק, מרוב לחץ לא הקשבתי לצפרא שאמרה שלא צריך גיפיאס ואני התעקשתי, יתר על כך בקשתי מהאישה בדלפק השכרת הרכב להכניס את הכתובת של המלון לכול הגיפיאסים שלנו שלא נאבד בדרך… ומה אתם חושבים שקרה אחרי שעה גילינו שאנחנו לא במקום הנכון, צריך לצאת מהאוטוסטרדה ולחזור כבר קרוב לאחת בלילה מיותר לומר שמלחיץ. עברנו לוויז והגענו למלון אחרי 2 בלילה. עם זה הספתח של המסע מה מצפה לנו… זוכרת שלפני שנרדמתי קראתי להדרכה די מבוהלת שלא מוכנה לעוד אתגרים מעכשיו רק שיפתיעו לטובה. ובאמת התעוררנו לבוקר שתוף שמש עם אויר הרים צלול ומזמין. נפגשנו בארוחת הבוקר ופנינו לדמנהור עשינו שיחת פתיחה בחדר העננים עם תקשור חי מההדרכה לתחילת המסע וכיול התדר… פגשנו את גאצה שעשתה לנו סיור והסבר על דמנהור אחרי ארוחת צהרים טעימה נכנסנו לאותו פלא שמיני למקדש. אני שכבר 20 פעם הייתי במקדש התפעלתי והתרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה, ועוד יותר התרגשתי שנתנו לי לסיים בתקשור חי את הכניסה למקדש בחדר "מסע החיים" בו חווינו את הטמעת המקדש בתוכנו וחידוד המסע האישי של כל אחת היה מרגש עד דמעות…

כך חווינו מסעות אישיים דרך מדיטציות ותקשור, היינו בקונצרט ושירה דמנהורית במקדש בלילה, למדו את הריקוד המקודש שלהם שזו בעצם שפה, באולם המראות יצאנו למסע בזמן (מצרים העתיקה) וחזרנו אחרת, צירנו עם אמנים דמנהורים, היינו ביער הספיראלות המקודש, הכרנו את הקהילה בנוקליאו (בית) של פוקנצרו עם ארוחת ערב מושקעת, ועוד ועוד – באמת 5 ימים של שכרון דמנהורי מופלא… ואני הרגשתי טוב ממש טוב לרגעים שכחתי איך יצאתי ותהיתי על מה כל המהומה… הייתי מחוברת להדרכה בדיוק מקסימלי הרגשתי את הנוכחות שלהם עוטפת אותנו, גם את האנרגיה שעוברת דרכי בקלות וחדות. יכול להיות שהחולשה שלי איפשרה את היותר טוב אפילו הזה בחיבור… לסיום המסע כל אחת קבלה מסר אישי דרכי כטרנס-מדיום, רוב הפעמים שהסכמתי להיות טרנס-מדיום לא חוויתי את זה כנעים לעומת תקשור רגיל, והפעם היה חד מדוייק ואפילו נעים. עם התקשורים סיימנו את המסע הגענו לטרמינל ישבנו לאכול לפני הטיסה הביתה ואז משוחררת מאחריות – התמוטטתי…

למזלי 25 מלאכיות ומלאך (הקבוצה) טיפלו בי בשיא העדינות הרגישות החמלה האהבה ואני התמסרתי להיות חלשה ונזקקת…

The post סיפור אישי מפתיע על נסיעה לדמנהור appeared first on מרכז הילה.

קצת רקע, בתי אוספת "פיקושים" (צדפים מיוחדים) מהם היא עושה צמידים ותכשיטים. כמעט כל יום אנו צועדות בחוף ומחפשות את הצדפים הנחשקים, וכל טיול כזה מוצאים אחד או שניים, אותם אנו משפשפות על הכביש (כמו גוגויים) כדי להוריד את השכבה העליונה. השפשוף מאוד סיזיפי ובחלק מהפעמים הצדפים נשברים. ועכשיו לסיפור, לפני כמה ימים בדרכי לחפש פיקושים בים, החלטתי לבקש עזרה מההדרכה, בתעוזה רבה ולא ממש הגיונית (אפילו קצת חוצפנית) בקשתי שיעזרו לי למצוא פיקושיים חתוכים (מוכנים). ותוך כדי שאני צועדת חצי במים חצי בחוף אני רואה משהו מנצנץ מתוך המים נראה כמו שקית ניילון נגשתי להוציא ומתוך בליל של עצות מצאתי את הצמיד הזה (בתמונה) שמחוברים אליו 5 פיקושיים חתוכים ומוכנים  מיותר לומר שהתרגשתי, מיותר לומר שקבלתי אישור, ולמי שחושב שזה צרוף מקרים זה גם מקובל… תודה להדרכה שלא מפסיקה להפתיע. מזמינה אתכם לדייק את הבקשות שלכם ואולי גם אתכם יפתיעו.

The post סיפור אישי – "בקשה והפתעה" appeared first on מרכז הילה.

שבוע טוב אפשר לומר שנחתתי אכן לוקח את הזמן…כל מסע לדמנהור משאיר חותם נוסף בליבי שישירות מתורגם למציאות. אשמח לחלוק אתכם את התובנות והמעשים אך עדיין לא השלמתי את המשימה שלי הקשורה לכעסים מקווה שתוך ימים אוכל לשתף אתכם ואולי ביחד נלמד עוד משהו, יש לציין שלמרות שאני בקשר עם ההדרכה כבר 16 שנה כל פעם אני מופתעת מרמת הדיוק והאיכות שהיא מביאה לחיי וגם שנראה לי שכבר עברתי על הכל מגיע משהו חדש וטוב לפענוח ואיתו שחרור והודיה. זה הדיל של החיים האלה מקווה שגם אתם חווים כך את המציאות…
הילה וההדרכה

The post תובנות אישיות מחוללות שינוי מדמנהור appeared first on מרכז הילה.