ראיינה לילך שחף
את הילה אני מכירה בעיקר מתוך היותה אחותה של רותם חברתי הטובה וממעגל חברים משותף. מזה שנים לא מעטות שאני מכירה את העשייה שלה מהתבוננות מהצד – והנה צצה בפניי ההזדמנות לשמוע על תהליך כתיבת ספרה. הילה מאמינה שהתקשור הוא חוש הקיים אצל כולנו, שפה פשוטה ונגישה ההופכת את החיים שלנו לבהירים וקלים יותר. באמצעות סיפרה היא מכניסה אותנו אל עולם התקשור ומביאה את סיפורה הייחודי בצד סיפוריהם של רבים שחייהם השתנו עם הסכמתם להכיר ולהיעזר בעולם זה.
בראיון הילה שיתפה אותי בתהליך שעברה עד לרגע שהושיבה את עצמה לכתוב את הספר . ניכר שהיא לא באמת רצתה להיות סופרת או האמינה ביכולות הכתיבה שלה, אבל כחלק מהדרך בה היא צועדת כבר שנים (תקשור פשוט…), הבינה שההתנגדות שלה נובעת מפחדים ושקולה הפשוט והארצי בעולם הרוחני צריך להישמע ולהיכתב, על מנת לסייע ליותר ויותר אנשים להבין את הפשטות והקלות של החיבור לתקשור.
אז מדוע כתיבת הספר הפתיעה והרתיעה אותך?
מעולם לא ראיתי עצמי כסופרת או כותבת ספרים. העשייה שלי מתבססת ברובה על תקשורת בין אישית, שיחות, הרצאות ,סדנאות או קורסים ותהליך הכתיבה לא נבע ממני באופן טיבעי אלא נוצר ממקומות אחרים.
הכל התחיל לפני כשנתיים:
"לפתע שמעתי מסר ברור וחד, 'עכשיו תורו של הספר. בואי נתמקד בו', ומיד נלקחתי למסע. כעת, ידעתי שאני לא חולמת ונותרתי מופתעת: ספר ?
כשהפציע השחר עדיין הייתי ערה. בן זוגי ואני התיישבנו לשתות קפה והזיכרון מהלילה שב ועלה. 'אתה לא מבין איזה לילה עבר עליי', אמרתי ופרשתי בפניו את המסע שאירע באישון לילה. 'מה לי ולספר?' שאלתי, 'אני לא חושבת שאני יודעת לכתוב ולא אוהבת את זה. איך פתאום הופיע הספר הזה?' התלוננתי בפניו בכעס. בלילה, כשנלקחתי למסע, הוא היה קסום ולא עורר בי התנגדות. כשהאיר היום סרבנותי התעוררה במלוא עוצמתה. השארתי את המסר לכתיבת הספר כזיכרון של לילה והחלטתי להמשיך כרגיל." (מתוך הספר: תקשור פשוט או פשוט תקשור/ הילה וקסלר). כך, לאחר כשנה בה הייתי עסוקה לא מעט בהתנגדות לרעיון, מצאתי עצמי במציאות אישית שלא הייתי מורגלת בה, בתהפוכות בריאותיות ורגשיות מאתגרות. מתוך כל אלה הבנתי שאני מוכנה לנסות ולהבין במה מדובר, ומדוע אני בכל זאת צריכה להיפתח לחשיבות יציאת הספר לאור.
למה חשוב לך להוציא לעולם את הספר הזה ?
הייחוד שלי בעולם התקשור היא היכולת להביא ולהנגיש את הדברים בשפה פשוטה ויומיומית שמתאימה לכולם ולא רק לאנשים העוסקים בעולם הרוחני. "הספר יכיל מרכיבים שיסייעו לקוראים להתחבר לעולם התקשור הקיים אצל כולם בדומה לאינטואיציה. תפקידו של הספר להזכיר לקוראים שכולנו מתקשרים, שלמעשה הרבה יותר מורכב לחיות ללא החיבור לתקשור". (מתוך הספר: תקשור פשוט או פשוט תקשור/ הילה וקסלר).
ספרי לי קצת על הסיפורים בספר.
הנושאים שבספר לקוחים כולם ממציאות חיינו, מחיי היומיום והמצוקות שעולים וקיימים אצל כולנו. מתוך שלל המפגשים בחרתי להתמקד בנפוצים ביותר – זוגיות, התלבטויות וזהויות מיניות, אובדן, אנשים בצומת דרכים, מחלות קשות ,קריירה ועוד.
כדי לתת טעימה מהדברים, הנה דוגמא של אחד הסיפורים:
סבתא מעדיפה נכד. מסתבר שסבתות שמעדיפות נכד אחד על פני אחר, זו תופעה נפוצה מאוד. גם דורית העדיפה נכד אחד על פני שאר נכדיה וכמעט מיד לאחר שהתחלנו בתקשור, שאלה על הקשר ביניהם. היא נראתה מצוין. אישה מבוגרת, בלונדינית ,מטופחת ולבושה באופן מוקפד ומדוגם. תחילה חשבתי שהיא בגילי, אך הופתעתי לגלות שיש לה שישה נכדים ושעברה את שנת השבעים לחייה. לא האמנתי. גם כשאמרה לי שעל גיל לא מדברים, המשכתי להחמיא לה. במהלך התקשור התברר שהיו לה ארבעה ילדים וכשהרתה בפעם החמישית, החליטה, מסיבה כלשהי, לבצע הפלה .
כשנולד אחד מנכדיה, חשה דורית שקיים חיבור מיוחד בינה לבינו והוא הפך לנכד המועדף עליה. היא רצתה להיות איתו כל הזמן ופחות עם נכדיה האחרים. הבית שלה היה מלא בתמונות שלו בלבד ולא היו לה תמונות של נכדים אחרים. ילדיה התלוננו, כעסו עליה מאוד והטיחו בה דברים קשים, משום שהיא מעדיפה רק נכד אחד שמקבל ממנה הכל. באחד החגים ,למשל, פרצה מריבה בין כולם משום שרק אותו נכד מועדף נשאר לישון בביתה. בחג שלאחר מכן ילדיה לא הסכימו להגיע .
התפתחו בה רגשות אשם. בינה לבינה, חשבה שהילד שהיה אמור להיוולד לה, הגיע לעולם כאותו נכד אהוב. היא הרגישה שיש ביניהם חיבור עתיק מאוד וקשר של אם ובנה .למרות הניסיונות לספק לעצמה הסברים, נותרה דורית מתוסכלת נוכח החיכוכים שהמצב יצר במשפחתה. היא הגיעה לתקשור בעקבות שבר משפחתי גדול מאוד. במהלך התקשור חשפה ההדרכה קשר עתיק בין השניים, שנמשך על פני גלגולים רבים, קשר שהתאפיין באובדן גדול ביותר ובגעגוע רב. נאמר לה שהדרך להיות עם אותו נכד אהוב היא בחיבור ללב הפנימי ובתרגום אהבתה ליצירת שוויון וכי בעקבות הבחירה שעשתה, גם אם לא במודע , עליה לעשות טרנספורמציה. משום שלא בחרה שהילד ייוולד כילד שלה, עליה לדעת להתייחס לנכד הזה כשווה לשאר הנכדים.
דורית נדרשה לעבור תהליך משמעותי, מהפך. היה עליה להבין שאותו נכד תמיד יהיה בלבה ועל כן, היא צריכה לשמור לו מקום גדול בלב, אך בפועל עליה להימנע מלתת לו יחס מועדף. ההדרכה נתנה לה תרגול, שסייע לה להבין שבתוך לבה יש לאותו נכד מקום של ילד, של נשמה קרובה ביותר (מתוך הספר: תקשור פשוט או פשוט תקשור/ הילה וקסלר). הסיפור של דורית הוא דוגמה אחת מני רבות לשינוי ולריפוי שמתרחשים בעקבות המידע המגיע בתקשור.
איפה פגשה אותך הקורונה בתהליך הוצאת הספר ?
ב-20/60/22 הספר היה אמור לצאת לאור. ואז באה גברת קורונה והתוכניות כולן השתנו.
מתוך התאריך הנ"ל, יחד עם צוות של אנשים שסייעו לי בתהליך, גזרנו סט של פעולות שיווקיות לביצוע על מנת להגיע מוכנים להשקה. המסלול בו בחרתי להוציא את הספר היה באמצעות קמפיין המונים ב'הד סטארט.'
בחרתי בדרך זו לא ממניע כלכלי אלא יותר מתוך תפישה שקמפיין מימון המונים יאפשר לי לחשוף את הספר למעגלים שונים של אוכלוסיות שייקחו חלק כשותפים בהוצאת הספר לאור. בקמפיין מסוג זה אנשים רוכשים את הספר וכן תשורות שונות עוד בטרם הספר רואה אור. שקדנו על תשורות יצירתיות ומגוונות שהינן חלק מאסטרטגית הפעולה של ההד סטארט. התשורות נוצרו ברובן בדרך כזו או אחרת מתוך הסיפורים שבספר ולמעשה הוציאו לאור את האדם מאחורי הסיפור.
אלא שלעיתים, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הקורונה הגיעה פתאום, הקמפיין כבר היה באוויר אבל הסדר העולמי השתנה והייתי צריכה לקבל החלטה כיצד ממשיכם מכאן. לעיתים צריך יותר אומץ להפסיק מאשר להמשיך, זה היה המוטו שליווה אותי בהחלטה לחשב מסלול מחדש, לעצור ולשחרר. ברגע ששחררתי, הרגשתי מן יציאת מצרים פרטית שכזאת ,תחושת הקלה משמעותית. ואז התפנה מקום לרקום חלומות חדשים… אני ממשיכה לכתוב את הספר ואולי אף אוסיף פרק עדכני על הקורונה. התחלתי לחשוף בכל שבוע קטע מהספר במדיות השונות.
בימים אלו אני גם עושה תקשורים המוניים בזום כדי להמשיך ולחשוף את הפשטות שבתקשור.
אני מבינה שהמצב החדש שנוצר הוא הזדמנות עבורנו, קריאה של ממש לצאת מהגבולות המוכרים ולמצוא וודאות עכשווית בתוך אי הוודאות האופפת את כולנו. גם אני עוברת שינויים. כך למשל, אם עד עכשיו חשבתי שהדרך היחידה שלי ללמד היא בקורסים המאפשרים קשר עין וקירבה, הקורונה מלמדת אותי שדרך טכנולוגיות ומדיה אפשר ללמד ואף להגיע לתוצאות משמעותיות וחווייתיות לא פחות. גם אני יוצאת מהתבניות המוכרות והבטוחות שלי… אנו עוברים זמנים מפתיעים, שמזמינים אותנו לעשות דברים מפתיעים.
לסיכום –
אני מודה להילה על השיתוף. למרות שאיני מחוברת לעולם ה"רוחניות" אני מאוד מעריכה את הדרך שהילה עושה ואת הכלי שברשותה שעוזר לאנשים, ומובא על ידה באופן שנראה תמיד מאוד טיבעי וברור. ופשוט כמובן… סיפורי הספר פורשים מפה אנושית מרתקת, המוכיחה שבכל אחד מאיתנו יש את היכולת להסתייע בכלים אלה ולהתחבר לרבדים רבים של עצמנו שלא תמיד אנחנו מודעים להם.